השארת פרטים
יש אנשים שמגיעים לגיל מסוים ומגלים שהרווקות שלהם כבר אינה מרגישה כמו מצב זמני. השנים עוברות, חברים מתחתנים, מקימים משפחות, לפעמים כבר מביאים ילד שני או שלישי, והשאלה שפעם נשמעה רחוקה מתחילה להיות נוכחת יותר: למה אצלי זה עדיין לא קרה?
עבור חלק מהאנשים היו מערכות יחסים משמעותיות שלא הבשילו לחיים משותפים. אחרים מוצאים את עצמם שוב ושוב בקשרים קצרים. יש מי שכמעט אינם מגיעים לקשר מלכתחילה, ויש מי שמתאהבים דווקא באנשים שאינם פנויים רגשית או שאינם רוצים את אותו סוג של מערכת יחסים.
מבחוץ קל לתת עצות. "פשוט תצאי ליותר דייטים", "אתה בררן מדי", "כשלא תחפשי זה יגיע". אבל עבור אדם שכבר שנים מנסה למצוא זוגיות, המשפטים האלה יכולים להרגיש בעיקר כמו הוכחה לכך שאנשים סביבו אינם מבינים את המורכבות.
לפעמים באמת מדובר גם בנסיבות ובמזל. אבל כאשר אותו סיפור חוזר שוב ושוב, יכול להיות נכון לעצור ולשאול לא רק איפה אפשר למצוא זוגיות, אלא מה קורה לי כשזוגיות מתחילה להתקרב אליי.
אין תשובה אחת לשאלה הזו. לפעמים הסיבות מעשיות. מעגל חברתי מצומצם, שעות עבודה ארוכות, מעט הזדמנויות להכיר או קושי עם עולם ההיכרויות הדיגיטלי. אבל לפעמים אדם פוגש לא מעט אנשים ועדיין מתקשה ליצור קשר יציב.
במצבים כאלה כדאי להתבונן בדפוסים שחוזרים לאורך זמן. האם אני נמשך שוב ושוב לאנשים שאינם פנויים? האם אני מאבד עניין דווקא כאשר מישהו באמת רוצה אותי? האם בתחילת קשר אני נכנס במהירות רבה מדי ואז נבהל? האם אני נשאר במשך חודשים בקשרים שאין להם עתיד משום שקשה לי להיות שוב לבד?
השאלות האלה אינן נועדו למצוא "מה לא בסדר בי". הן נועדו לזהות דפוסים. לעיתים אדם יכול להיות מאוד מודע לעצמו בתחומים רבים בחיים ועדיין להתקשות לראות את הדפוס שלו בתוך מערכות יחסים, פשוט משום שהוא נמצא בתוכו.
זהו דפוס שחוזר אצל לא מעט אנשים. הם רוצים מאוד זוגיות, אבל שוב ושוב מוצאים את עצמם בקשר עם אדם שאינו באמת פנוי.
לפעמים מדובר באדם נשוי או שנמצא במערכת יחסים אחרת. לפעמים זה מישהו שרק יצא מקשר ארוך ואומר מראש שהוא אינו מחפש מחויבות. ובמקרים אחרים האדם אומר שהוא רוצה קשר, אבל בפועל נוכח רק באופן חלקי.
מבחוץ אפשר לשאול מדוע פשוט לא עוזבים. מבפנים הדברים מורכבים יותר. דווקא חוסר הזמינות של האדם האחר יכול לעורר כמיהה חזקה. כל הודעה ממנו מקבלת משמעות, כל התרחקות מגבירה את הרצון וכל רגע של קרבה מרגיש יקר במיוחד.
מנקודת מבט פסיכודינמית, לפעמים מעניין לבדוק מדוע דווקא קשר שבו צריך להיאבק על המקום שלנו מרגיש מוכר כל כך. האם למדנו בעבר שאהבה היא משהו שצריך להרוויח? האם אנחנו מרגישים בטוחים יותר בכמיהה לאדם רחוק מאשר בקרבה לאדם שבאמת זמין לנו?
אין פירוש הדבר שכל משיכה לאדם שאינו פנוי נובעת בהכרח מהעבר. אבל כאשר אותו מבנה חוזר שוב ושוב עם אנשים שונים, יש משמעות לניסיון להבין אותו.
יש אנשים שמרגישים שהם רוצים זוגיות בכל מאודם, אבל כאשר מופיע אדם פנוי, יציב ומתעניין, משהו משתנה.
פתאום הם מתחילים לראות בו פגמים.
הוא לא מספיק מצחיק. היא שולחת יותר מדי הודעות. הוא נחמד מדי. אין מספיק "ניצוץ".
לפעמים אלה באמת סימנים לחוסר התאמה. לא כל אדם טוב ופנוי הוא בהכרח האדם הנכון עבורנו. אבל כאשר כמעט כל קשר מתחיל בהתלהבות ומסתיים ברגע שבו הצד השני מתקרב, אפשר לבדוק האם הקרבה עצמה מעוררת משהו.
כל עוד אנחנו רוצים מישהו שאינו באמת שלנו, אנחנו יכולים לפנטז על הקשר. כאשר אדם הופך לזמין, כבר צריך להיות בתוך מערכת יחסים אמיתית. להיחשף. להיות תלויים במידה מסוימת באדם אחר. לאפשר לו להכיר גם את החלקים שאנחנו פחות אוהבים בעצמנו.
עבור חלק מהאנשים, דווקא המקום הזה מעורר חרדה. הם אינם בהכרח מפחדים מזוגיות באופן מודע. הם יכולים לרצות אותה מאוד. אבל כאשר היא נעשית אפשרית, מופעל מנגנון אחר שמחפש דרך להתרחק.
זו שאלה שמעסיקה רווקים ורווקות רבים, במיוחד אחרי שנים של חיפושים.
אין פסול בכך שלא רוצים להתפשר על דברים מהותיים. משיכה, ערכים משותפים, תקשורת ויכולת לבנות חיים יחד הם מרכיבים משמעותיים במערכת יחסים.
אבל לפעמים כדאי לבדוק מה נמצא מאחורי רשימת הדרישות.
יש הבדל בין אדם שיודע מהם הדברים החשובים לו לבין אדם שמחפש התאמה מושלמת שאינה מאפשרת לאף אדם אמיתי להיכנס.
לפעמים הדרישות משתנות בהתאם לאדם שנמצא מולנו. כשמישהו אינו מעוניין בנו, אנחנו מסוגלים לראות בו כמעט רק יתרונות. כשהוא מתחיל להתעניין, פתאום אנחנו מבחינים בכל מה שחסר.
במקרים כאלה הבררנות יכולה להיות גם דרך לא מודעת לשמור על מרחק. אם אף אחד אינו מספיק מתאים, לעולם לא נצטרך לקחת את הסיכון הכרוך בקשר אמיתי.
יש אנשים שיוצאים לעשרות דייטים ומרגישים שכלום לא קורה. אחרי פגישה אחת או שתיים הקשר מסתיים, ולעיתים הם כבר מגיעים לדייט הבא עם תחושת עייפות וציניות.
עולם ההיכרויות באפליקציות יכול לחזק את התחושה שתמיד קיימת אפשרות נוספת מעבר למסך. גם כאשר פוגשים אדם מעניין, קל לחשוב שאולי האדם הבא יהיה מתאים יותר.
אבל לפעמים הבעיה אינה רק באפליקציה. היכרות אמיתית דורשת זמן מסוים. לא כל קשר משמעותי מתחיל בתחושת התאהבות מיידית, ולא כל דייט שאין בו "ניצוץ" בשעה הראשונה הוא בהכרח חסר סיכוי.
מצד שני, אין טעם להכריח את עצמנו להמשיך קשר שאין בו עניין או משיכה.
האתגר הוא להכיר את עצמנו מספיק טוב כדי להבחין בין חוסר התאמה אמיתי לבין הנטייה שלנו לברוח מאי ודאות. לפעמים אדם אומר "לא הרגשתי כלום" כשהוא מתכוון למעשה לכך שלא הרגיש את אותה דרמה רגשית שהוא רגיל לזהות כאהבה.
דפוס אחר הוא קשרים שמתחילים בעוצמה גדולה מאוד. תוך ימים מדברים ללא הפסקה. תוך שבועות מרגישים שמצאו את האדם שחיפשו כל החיים. העתיד כבר נראה ברור.
ואז משהו משתנה.
אחד מבני הזוג מתרחק, והקשר שהיה אינטנסיבי מאוד מסתיים כמעט באותה מהירות שבה התחיל.
כאשר הדבר חוזר שוב ושוב, אפשר לבדוק מה קורה בשלבים הראשונים של הקשר. האם אנחנו באמת מכירים את האדם, או שאנחנו מתאהבים גם במה שאנחנו מדמיינים שהוא יכול להיות? האם הקצב המהיר מאפשר תחושת קרבה לפני שנבנה אמון אמיתי?
לפעמים אינטנסיביות יכולה להרגיש כמו אינטימיות, אבל אלה אינם בדיוק אותו הדבר. אינטימיות נבנית גם דרך היכולת לראות אדם כפי שהוא, להתמודד עם אכזבות ולגלות שהקשר יכול לשרוד גם כשההתלהבות הראשונית משתנה.
ככל שהשנים עוברות, הלחץ סביב מציאת זוגיות יכול לגדול. עבור מי שרוצה להקים משפחה, גם שאלות של גיל ופוריות יכולות להפוך את החיפוש לטעון יותר.
במצב כזה כל דייט יכול להרגיש כאילו יש עליו משקל עצום. האם זה האדם שאיתו אבנה משפחה? האם אני מבזבזת זמן? כמה זמן אפשר לתת לקשר כדי להבין לאן הוא הולך?
הפחד להישאר לבד יכול להוביל אנשים לכיוונים הפוכים. חלקם נשארים בקשרים שלא מתאימים להם משום שהם חוששים להתחיל מחדש. אחרים הופכים ביקורתיים וזהירים מאוד משום שכל בחירה מרגישה גורלית.
כאשר כל היכרות נבחנת מיד דרך השאלה האם היא תוביל לחתונה או למשפחה, קשה לפעמים להיות פשוט במפגש עם האדם שנמצא מולנו.
לפעמים הקושי ליצור זוגיות קשור גם לאופן שבו אדם תופס את עצמו.
אדם שמאמין עמוק בפנים שהוא אינו מספיק מעניין, מושך או ראוי לאהבה יכול להתנהל בתוך קשר בהתאם לאמונה הזו, גם אם כלפי חוץ הוא נראה בטוח בעצמו.
הוא יכול לפרש עיכוב בתגובה להודעה כסימן לכך שהצד השני איבד עניין. הוא עשוי להזדקק לאישורים רבים או להימנע מלהביע צרכים מחשש שהאדם האחר יעזוב.
במקרים אחרים, אדם עם דימוי עצמי נמוך יכול להישאר דווקא עם בני זוג שמקטינים אותו. באופן כואב, יחס כזה לפעמים מתאים יותר למה שהוא כבר מאמין על עצמו.
טיפול יכול לאפשר להתבונן בקשר שבין הדרך שבה אנחנו רואים את עצמנו לבין האנשים שאנחנו בוחרים וההתנהגות שלנו בתוך מערכות יחסים.
יש אנשים שמגיעים לטיפול עם תחושה של תסכול עמוק. הם בנו קריירה, יש להם חברים וחיים מלאים, והם יודעים להתמודד עם אתגרים מורכבים. אבל דווקא בתחום הזוגי הם מרגישים חסרי אונים.
הפער הזה יכול להיות מבלבל. אדם שרגיל לפתור בעיות באמצעות חשיבה, מאמץ והתמדה מגלה שבזוגיות הכללים שונים. אי אפשר לשלוט במי יתאהב בנו, ואי אפשר להבטיח תוצאה באמצעות עבודה קשה.
יותר מכך, היכולות שעוזרות לנו להצליח בעבודה לא תמיד עוזרות לנו ביחסים אינטימיים. בעבודה עצמאות ושליטה יכולות להיות יתרון גדול. בתוך זוגיות צריך לפעמים לדעת גם להזדקק, להיחשף ולחיות עם העובדה שאדם אחר יכול להשפיע עלינו.
עבור אנשים שרגילים להיות מאוד עצמאיים, המקום הזה יכול להיות מאתגר במיוחד.
אפשר לחשוב, לדוגמה, על אישה בשנות השלושים המאוחרות לחייה שמגיעה לטיפול משום שהיא רוצה מאוד להקים משפחה. לאורך השנים היא הייתה בכמה קשרים, אבל שוב ושוב התאהבה בגברים שהתקשו להתחייב. כשהיא פוגשת גבר פנוי שרוצה קשר רציני, היא מרגישה שאין מספיק משיכה. בטיפול אפשר לבדוק לא רק "איך לבחור גברים אחרים", אלא מה קורה לה דווקא מול גבר שרוצה להישאר. לפעמים מתברר שהכמיהה לאדם רחוק מרגישה בטוחה יותר מהאפשרות להיות באמת תלויה רגשית באדם קרוב.
במקרה אחר, אפשר לחשוב על גבר בשנות הארבעים לחייו שיוצא לדייטים רבים, אבל תמיד מוצא סיבה מדוע האישה שמולו אינה מתאימה. הוא משוכנע שפשוט עדיין לא פגש את האישה הנכונה. ייתכן שזה אכן המצב, אבל כאשר מתחילים להתבונן ברצף הקשרים, מגלים שהספקות מופיעים דווקא כאשר אישה מתחילה להביע כלפיו עניין משמעותי. העבודה הטיפולית אינה לשכנע אותו להתפשר, אלא לעזור לו לזהות מתי הוא באמת אינו רוצה קשר מסוים ומתי הביקורת מגינה עליו מפני קרבה.
אדם אחר יכול להגיע לאחר פרידה נוספת ממערכת יחסים שנמשכה שנים. בכל פעם הוא נכנס לקשר עם תקווה גדולה, נשאר גם כאשר ברור לו שהקשר אינו מתאים ומסיים אותו רק כשהמצב כבר בלתי נסבל. כאן אפשר לבדוק מה הופך פרידה לכל כך מאיימת. לפעמים הפחד מהלבד גורם לנו להישאר במערכת יחסים הרבה אחרי שהבנו שהיא אינה נכונה לנו.
אלו דוגמאות כלליות בלבד ולא תיאורים של מטופלים מסוימים, אבל הן ממחישות מדוע טיפול בקושי ביצירת זוגיות אינו מסתכם במתן עצות לגבי דייטים. המטרה היא להבין את האדם ואת הדרך שבה הוא חווה קרבה, בחירה, דחייה ומחויבות.
בטיפול פסיכודינמי אנחנו מתעניינים בדפוסים שחוזרים בתוך מערכות יחסים ובמשמעות הרגשית שלהם.
האופן שבו אנחנו יוצרים קשרים אינו מתחיל בדייט הראשון שלנו. לאורך החיים אנחנו לומדים מהי קרבה, עד כמה אפשר לסמוך על אנשים ומה קורה כאשר אנחנו זקוקים למישהו. החוויות האלה אינן קובעות את העתיד שלנו, אבל הן יכולות להשפיע על האופן שבו אנחנו נכנסים למערכות יחסים גם שנים לאחר מכן.
בטיפול אפשר להתבונן יחד בקשרים שהיו בעבר ולחפש את החוט שמחבר ביניהם. לא כדי לנתח כל דייט או לקבוע מי היה "האשם" בפרידה, אלא כדי להבין את המקום שלנו בתוך הסיפור.
לפעמים מגלים שאנחנו נמשכים שוב ושוב לאותו סוג של אדם. לפעמים מגלים שאנחנו מתנהגים אחרת כאשר מישהו באמת חשוב לנו. ולפעמים עצם הקשר הטיפולי מאפשר לראות בזמן אמת כיצד אנחנו מתמודדים עם קרבה, אמון ופגיעות.
המטרה אינה להפוך את המטפל לשדכן או להבטיח שבתוך זמן מסוים תימצא זוגיות. אי אפשר להבטיח דבר כזה. המטרה היא להכיר טוב יותר את הדרך שבה אנחנו יוצרים קשר, כדי שהבחירות שלנו יהיו פחות מנוהלות על ידי דפוסים שאנחנו אפילו לא תמיד מודעים לקיומם.
טיפול אינו יכול לייצר בן או בת זוג, והוא אינו יכול להבטיח שהאדם הבא שנפגוש יהיה האדם הנכון.
מה שהוא כן יכול לעשות הוא לעזור לנו להבין טוב יותר מה אנחנו עושים כאשר האפשרות לקשר מופיעה.
האם אנחנו נותנים הזדמנות לאנשים שמתאימים לנו? האם אנחנו מזהים סימני אזהרה או מתעלמים מהם משום שאנחנו מפחדים להיות לבד? האם אנחנו מצליחים להביא את עצמנו לתוך קשר, או עסוקים בעיקר בניסיון להיות האדם שאנחנו חושבים שהצד השני רוצה?
לפעמים שינוי קטן באופן שבו אדם מבין את עצמו יכול לשנות גם את האופן שבו הוא נכנס למערכות יחסים. לא משום שהעולם בחוץ השתנה, אלא משום שהוא כבר אינו פוגש אותו בדיוק מאותו מקום.
קושי במציאת זוגיות יכול להיות קשור לנסיבות החיים, אבל כאשר אותם דפוסים חוזרים שוב ושוב במערכות יחסים, לפעמים יש ערך בהתבוננות עמוקה יותר. אפשר לנסות להבין מה קורה בבחירת בני ובנות זוג, מה מקשה על יצירת קרבה ומחויבות, ואילו חוויות ודפוסים מלווים אותנו אל תוך הקשרים שאנחנו מנסים ליצור.
שמי אפרת אייכבאום, עובדת סוציאלית קלינית (M.SW), בעלת 20 שנות ניסיון בטיפול במבוגרים ובבני נוער והתמחות בבריאות הנפש. לאורך השנים טיפלתי באנשים המתמודדים עם בדידות, קשיים ביצירת זוגיות ובמערכות יחסים, משברי חיים, דיכאון, חרדה וקשיים רגשיים נוספים. הניסיון המקצועי שלי כולל פסיכותרפיה למבוגרים ולבני נוער במסגרת התחנה לבריאות הנפש, טיפול במבוגרים, בני נוער ובזוגות בקליניקה פרטית וכן ניסיון בתחום השיקום הפסיכיאטרי ובניהול מסגרות למתמודדי נפש.
אני בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (M.SW) מאוניברסיטת תל אביב, עם התמחות בטיפול בגישה פסיכודינמית במבוגרים, ומטפלת בגישה אינטגרטיבית גמישה ופמיניסטית, המשלבת גישה פסיכודינמית התייחסותית וטיפול נרטיבי, תוך התאמת הטיפול והגישה לצרכיו של האדם. בנוסף, למדתי טיפול זוגי במכון ברקאי וכיום אני בתהליך הסמכה מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
הטיפול מתקיים בקליניקה או באופן מקוון, בהתאם לצורך ולהתאמה.
כשמחפשים זוגיות במשך שנים, טבעי להסתכל החוצה. איפה אפשר להכיר? באיזו אפליקציה כדאי להשתמש? איך למצוא אנשים שמתאימים לי?
אלה שאלות חשובות, אבל לפעמים יש עוד שאלה שכדאי לשאול: מה קורה לי כאשר אני כבר פוגש אדם שיכול להתאים?
האם אני מצליח להתקרב? האם אני יודע להישאר גם כשהקשר כבר אינו רק פנטזיה? האם אני בוחר אנשים שיכולים לבחור בי בחזרה?
אם אתם מרגישים שאתם רוצים זוגיות אבל מוצאים את עצמכם שוב ושוב באותו סוג של קשר, מתקשים להגיע למערכת יחסים יציבה או פשוט לא מבינים מדוע התחום הזה בחיים מרגיש תקוע, אפשר לפנות לשיחת היכרות. בטיפול נוכל להתבונן יחד בדפוסים שחוזרים, בקשרים שהיו ובאופן שבו אתם חווים קרבה וזוגיות, ולנסות להבין מה יכול לאפשר לכם לפגוש קשר ממקום מעט אחר.
אפרת אייכבאום
עובדת סוציאלית קלינית (M.SW)
פסיכותרפיה וטיפול בגישה פסיכודינמית והתייחסותית