השארת פרטים
גיל ההתבגרות מביא איתו הרבה דברים חדשים.
הגוף משתנה. מערכות היחסים עם החברים הופכות משמעותיות יותר. הלימודים נעשים תובעניים, שאלות על העתיד מתחילות לקבל מקום ובני נוער נעשים מודעים יותר לאופן שבו אחרים רואים אותם.
בתוך כל השינויים האלה טבעי לחוות גם פחדים ודאגות.
נער יכול לחשוש ממבחן חשוב. נערה יכולה להתרגש מאוד לפני מפגש עם קבוצה חדשה. אפשר לפחד מכישלון, מדחייה או מהעתיד.
אבל לפעמים החרדה מתחילה לתפוס יותר ויותר מקום.
הנער נמנע מדברים שהיה רוצה לעשות. הוא מסרב ללכת לבית הספר, חושש להיפגש עם אנשים או מתקשה להירדם בגלל מחשבות שאינן מפסיקות. לפעמים הוא עצמו אינו יודע להסביר ממה הוא מפחד. הוא רק יודע שמשהו רע עומד לקרות.
טיפול בחרדות אצל בני נוער מאפשר להתבונן בפחד ובחרדה, להבין כיצד הם משפיעים על החיים ולנסות בהדרגה להבין גם מה נמצא מתחת להם.
חרדה לא תמיד נראית כמו פחד.
לפעמים נער שמתמודד עם חרדה נראה דווקא כועס או עצבני.
הוא יכול להתווכח בכל בוקר לפני בית הספר, להתלונן על כאבי בטן או כאבי ראש, להסתגר בחדר או להימנע שוב ושוב מפעילויות מסוימות.
מבחוץ ההתנהגות יכולה להיראות כמו עצלנות, חוסר מוטיבציה או מרדנות.
אבל לפעמים מאחוריה נמצא פחד.
נער שמסרב להציג עבודה בכיתה אולי חושש מאוד מהאופן שבו האחרים יסתכלו עליו. נערה שמסרבת לצאת לטיול שנתי אולי מפחדת לישון מחוץ לבית. מתבגר שלא רוצה להגיע לבית הספר יכול להתמודד עם חרדה חברתית, עם חשש מכישלון או עם קושי אחר שעדיין לא הצליח לספר עליו.
לכן חשוב לא להסתפק רק בשאלה "איך גורמים לו לעשות את זה?", אלא לנסות להבין גם מה הופך את הדבר הזה לכל כך קשה עבורו.
חרדה יכולה להתבטא בדרכים שונות, ולא כל נער או נערה יחוו אותה באותו אופן.
לעיתים מופיעות מחשבות חוזרות על דברים שעלולים להשתבש. בני הנוער יכולים לבקש שוב ושוב אישור שהכול יהיה בסדר או להתקשות לקבל החלטות מתוך פחד לעשות טעות.
החרדה יכולה להיות מורגשת גם בגוף.
דופק מהיר, הזעה, רעד, תחושת מחנק, כאבי בטן, בחילות או סחרחורת יכולים להופיע במצבי חרדה. כאשר התסמינים הגופניים חוזרים או מדאיגים, חשוב כמובן לפנות גם לבירור רפואי מתאים ולא להניח באופן אוטומטי שמקורם רגשי.
אצל בני נוער אחרים הסימן המרכזי הוא דווקא הימנעות.
הם מתחילים לוותר על מפגשים חברתיים, לא רוצים להשתתף בפעילויות או מנסים להתרחק מכל מצב שעלול לעורר בהם פחד.
ככל שההימנעות גדלה, העולם שלהם יכול בהדרגה להפוך לקטן יותר.
"מה יחשבו עליי?"
זו שאלה שמעסיקה כמעט כל מתבגר בשלב כזה או אחר.
אבל עבור בני נוער המתמודדים עם חרדה חברתית, החשש משיפוט או ממבוכה יכול להפוך לחלק משמעותי מאוד מהחיים.
נערה יכולה לדעת את התשובה בכיתה ולא להעז להרים את היד. נער יכול לרצות להגיע למסיבה ולמצוא תירוץ ברגע האחרון כדי להישאר בבית.
גם פעולות שנראות לאחרים פשוטות, כמו להיכנס לכיתה באיחור, לדבר מול קבוצה או להתחיל שיחה עם מישהו חדש, יכולות לעורר חרדה גדולה.
הקושי הוא שלעיתים ההימנעות באמת מקלה בטווח הקצר.
אם אני לא מגיע למסיבה, אני לא צריך להתמודד עם הפחד.
אבל ככל שנמנעים מיותר מצבים, החרדה יכולה להשפיע יותר על החיים החברתיים ועל תחושת הביטחון.
בטיפול אפשר לנסות להבין את הפחד מפני אחרים, את הדרך שבה המתבגר מדמיין שהם רואים אותו ואת האופן שבו החוויות החברתיות שלו משפיעות על הדרך שבה הוא רואה את עצמו.
יש בני נוער שעבורם ההגעה לבית הספר הופכת למקור משמעותי של חרדה.
לפעמים הקושי מתחיל בבוקר.
כאב בטן. בחילה. בכי. ויכוחים עם ההורים.
ההורים יכולים להרגיש שהם נמצאים בכל יום מחדש באותו מאבק.
אבל "חרדה מבית הספר" אינה בהכרח בעיה אחת.
מאחוריה יכולים לעמוד פחדים שונים מאוד.
אולי המתבגר חושש להיכשל בלימודים. אולי הוא חווה קושי חברתי או חרם. אולי הוא חושש ממורה מסוים, מתקשה להתמודד עם העומס או מרגיש שאינו מסוגל לעמוד בציפיות.
לפעמים החרדה קשורה דווקא לפרידה מהבית או לחשש שמשהו יקרה להורים בזמן שהוא אינו נמצא.
לכן לפני שמנסים לפתור את הסירוב עצמו, חשוב להבין מה הופך את בית הספר למקום שכל כך קשה להגיע אליו.
במצבים של היעדרות משמעותית או ממושכת חשוב לשלב לפי הצורך גם את ההורים ואת המסגרת החינוכית ולבנות דרך התמודדות שמתאימה למצב.
מבחנים יכולים לעורר לחץ גם אצל תלמידים שאינם מתמודדים עם הפרעת חרדה.
אבל לפעמים הפחד מכישלון הופך לעוצמתי כל כך שהוא פוגע דווקא ביכולת להצליח.
נער יכול ללמוד במשך שעות ולהרגיש שהוא עדיין לא מוכן.
נערה יכולה לדעת את החומר היטב ובזמן המבחן להרגיש שהראש התרוקן לחלוטין.
מאחורי חרדת מבחנים יכולה להסתתר לפעמים שאלה עמוקה יותר:
מה זה אומר עליי אם אני נכשל?
כאשר הערך העצמי קשור מאוד להישגים, כל מבחן יכול להרגיש כמו מבחן לא רק של הידע, אלא של האדם עצמו.
בטיפול אפשר להתבונן גם במשמעות שהמתבגר נותן להצלחה ולכישלון ובציפיות שהוא מרגיש שמופנות אליו מהסביבה ומעצמו.
גיל ההתבגרות הוא התקופה שבה העתיד מתחיל להפוך ממשהו רחוק למשהו שצריך לחשוב עליו.
מה אני אעשה כשאגדל?
מה יהיה בצבא או בשירות הלאומי?
האם אצליח בלימודים?
האם תהיה לי זוגיות?
האם אמצא את המקום שלי בעולם?
מידה מסוימת של חוסר ודאות היא טבעית.
אבל יש בני נוער שהמחשבות על העתיד מעוררות אצלם חרדה משמעותית.
הם רוצים לדעת מראש מה יקרה ולוודא שהם מקבלים את ההחלטה הנכונה.
אלא שהחיים אינם מאפשרים ודאות כזו.
לפעמים חלק מהעבודה הטיפולית הוא ללמוד להיות גם בתוך מקום שבו עדיין אין תשובה.
כאשר נער או נערה חוו פגיעה חברתית, העולם החברתי יכול להפוך למקום מאיים.
גם לאחר שהחרם הסתיים או שהמסגרת השתנתה, הפחד יכול להישאר.
האם גם הילדים החדשים ידחו אותי?
אולי שוב יצחקו עליי?
אפשר להבין מדוע מתבגר שעבר חוויה כזו נעשה זהיר.
אבל לפעמים הזהירות הופכת להימנעות שמונעת ממנו ליצור קשרים חדשים, דווקא כשהוא רוצה בהם מאוד.
במקרים כאלה חשוב לתת מקום גם למה שקרה בעבר ולא רק לנסות לשכנע את המתבגר שאין לו סיבה לפחד עכשיו.
הפחד שלו נולד מתוך חוויה אמיתית.
בטיפול אפשר לעבד את החוויה ולנסות בהדרגה להבחין בין מה שקרה אז לבין האפשרויות שקיימות בהווה.
התקף חרדה יכול להיות חוויה מפחידה מאוד.
דופק מואץ, קושי לנשום, רעד, סחרחורת או תחושה שעומדים לאבד שליטה יכולים לגרום למתבגר לחשוב שמשהו נורא קורה לו.
לאחר התקף אחד יכול להתפתח פחד מההתקף הבא.
מה יקרה אם זה יקרה שוב בבית הספר? באוטובוס? כשאני לבד?
הפחד מההתקף עצמו עלול להתחיל להשפיע על ההתנהלות היומיומית.
כאשר מופיעים תסמינים כאלה, במיוחד בפעם הראשונה או כאשר קיים ספק לגבי מקורם, חשוב לפנות גם לבירור רפואי מתאים.
לאחר שנשללו גורמים רפואיים ובהתאם להערכה מקצועית, ניתן להתייחס במסגרת הטיפול גם לחרדה ולמשמעות שהיא מקבלת בחייו של המתבגר.
גם בני נוער יכולים להיות עסוקים מאוד בבריאות שלהם.
תחושה גופנית קטנה יכולה לעורר מחשבה שמשהו חמור קורה.
הם יכולים לחפש שוב ושוב מידע באינטרנט, לבקש מההורים אישור שהם בריאים או לחשוש ממחלות ששמעו עליהן.
במקרים אחרים החרדה מתמקדת דווקא בבריאות של ההורים.
נער יכול להתקשר שוב ושוב לאמא כדי לוודא שהיא בסדר או להיבהל בכל פעם שאחד ההורים אינו עונה לטלפון.
לפעמים הפחד קשור לחוויה שהמתבגר עבר, כמו מחלה במשפחה או אובדן. במקרים אחרים קשה למצוא אירוע ברור שהתחיל אותו.
בטיפול אפשר לנסות להבין מה החרדה מבטאת ומה הופך את האפשרות שמשהו רע יקרה לכל כך נוכחת.
יש בני נוער שהחרדה שלהם אינה מתמקדת בנושא אחד.
הם דואגים מהלימודים, מהחברים, מהמשפחה ומהעתיד.
ברגע שדאגה אחת נרגעת, מגיעה אחרת.
המחשבות יכולות להמשיך גם בלילה ולהקשות על השינה.
לפעמים המתבגר יודע שהדאגות שלו מוגזמות, אבל הידיעה הזו אינה מספיקה כדי לעצור אותן.
כאשר הדאגנות מתמשכת ומשפיעה על התפקוד ועל איכות החיים, חשוב לפנות להערכה מקצועית.
טיפול יכול לעזור למתבגר להבין טוב יותר את החרדה ואת המקום שהיא תופסת בחייו.
חרדה יכולה להתמקד גם בדבר מסוים.
פחד מכלבים, מזריקות, מטיסות, ממקומות סגורים או ממצבים אחרים יכול להופיע גם בגיל ההתבגרות.
לא כל פחד הוא פוביה ולא כל פחד דורש טיפול.
השאלה היא עד כמה הוא מגביל את החיים.
כאשר הפחד גורם להימנעות משמעותית או למצוקה גדולה, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע ולבחון מהי דרך הטיפול המתאימה.
כאשר הילד שלנו מפחד, האינסטינקט הטבעי הוא להרגיע אותו.
"הכול בסדר".
"אין לך ממה לפחד".
אבל עבור מי שחווה חרדה, הפחד מרגיש אמיתי מאוד.
לפעמים אמירה שאין סיבה לפחד אפילו גורמת למתבגר להרגיש שלא מבינים אותו.
מצד שני, גם התאמה מוחלטת של החיים המשפחתיים לכל פחד עלולה לאורך זמן לחזק את ההימנעות.
האיזון אינו תמיד פשוט.
כדאי להקשיב לחרדה ולא לבטל אותה, ובמקביל לנסות להבין כיצד אפשר לעזור למתבגר להתמודד איתה מבלי שהפחד יקבע עבורו את כל גבולות החיים.
במקרים מסוימים הדרכת הורים יכולה לסייע להבין כיצד נכון להגיב לחרדה של הילד ומה התפקיד של ההורים בתוך תהליך הטיפול.
כאשר נער או נערה מגיעים לטיפול בגלל חרדה, חשוב כמובן להתייחס לחרדה עצמה ולהשפעה שלה על החיים.
אבל מבחינתי חשוב גם להכיר את האדם שחווה אותה.
אני מטפלת בבני נוער בגישה פסיכודינמית והתייחסותית.
בתוך הטיפול אפשר לנסות להבין יחד מתי החרדה מופיעה, אילו מצבים מעוררים אותה ומה המשמעות שיש לפחדים בתוך עולמו של המתבגר.
לפעמים החרדה קשורה לדימוי עצמי ולחשש מדחייה. לפעמים היא מופיעה סביב צורך גדול בשליטה או פחד מכישלון. במקרים אחרים היא קשורה לחוויות עבר, למערכות יחסים או לשינויים שהמתבגר עובר.
לא תמיד המתבגר עצמו יודע בתחילת הטיפול להסביר ממה הוא מפחד או מדוע.
ההבנה יכולה להיבנות בהדרגה בתוך הקשר הטיפולי.
הטיפול אינו מבוסס על ההנחה שצריך פשוט לומר למתבגר שאין ממה לפחד.
המטרה היא ליצור מקום שבו אפשר להכיר את החרדה, להבין אותה ולנסות בהדרגה לאפשר למתבגר יותר חופש לחיות את חייו גם כאשר לא הכול נמצא בשליטתו.
בהתאם לאופי החרדה ולחומרתה, ייתכן שיהיה צורך לשלב או להפנות גם לגישות טיפוליות ממוקדות חרדה, להערכה פסיכיאטרית או לגורמים מקצועיים נוספים.
בטיפול בבני נוער יש חשיבות למרחב פרטי שבו המתבגר יכול להרגיש חופשי לדבר.
במקביל, ההורים הם חלק משמעותי מאוד מחייו.
לכן במקרים שבהם יש צורך בכך ניתן לשלב גם הדרכת הורים.
המטרה אינה לדווח להורים על כל מה שנאמר בטיפול, אלא לעזור להם להבין טוב יותר את הקושי ולחשוב כיצד הם יכולים לתמוך בתהליך.
לעיתים שינוי בדרך שבה המשפחה מגיבה לחרדה יכול להיות חלק משמעותי מההתמודדות.
חרדה בגיל ההתבגרות יכולה להופיע בצורות שונות ולהשפיע על הלימודים, החיים החברתיים, הקשר עם ההורים והאופן שבו הנער או הנערה תופסים את עצמם. בטיפול חשוב להבין לא רק ממה מפחדים, אלא גם מה החרדה מבטאת, באילו מצבים היא מתעוררת ומה קורה בחייו ובעולמו הרגשי של בן הנוער.
שמי אפרת אייכבאום, עובדת סוציאלית קלינית (M.SW), בעלת 20 שנות ניסיון בטיפול במבוגרים ובבני נוער והתמחות בבריאות הנפש. לאורך השנים טיפלתי בבני נוער המתמודדים עם חרדה, דיכאון, קשיים רגשיים, בדידות ומשברי חיים. הניסיון המקצועי שלי כולל פסיכותרפיה למבוגרים ולבני נוער במסגרת התחנה לבריאות הנפש, עבודה טיפולית עם בני נוער והוריהם במרפאת הנוער של עיריית הרצליה, טיפול בבני נוער בקליניקה פרטית וכן עבודה טיפולית פרטנית עם בני נוער וצעירים.
אני בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (M.SW) מאוניברסיטת תל אביב, עם התמחות בטיפול בגישה פסיכודינמית במבוגרים, ומטפלת בגישה אינטגרטיבית גמישה ופמיניסטית, המשלבת גישה פסיכודינמית התייחסותית וטיפול נרטיבי, תוך התאמת הטיפול והגישה לצרכיו של הנער או הנערה. בנוסף, למדתי טיפול זוגי במכון ברקאי וכיום אני בתהליך הסמכה מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
הטיפול מתקיים בקליניקה או באופן מקוון, בהתאם לצורך ולהתאמה.
פחד הוא חלק מהחיים.
אבל כאשר נער או נערה מתחילים לוותר על דברים שהם רוצים לעשות בגלל החרדה, כאשר העולם שלהם הולך ומצטמצם או כאשר הדאגות תופסות חלק גדול מהיום, כדאי לנסות להבין מה קורה.
לא תמיד קל לבני נוער לבקש עזרה בעצמם.
לפעמים ההורים הם הראשונים שמבחינים שמשהו השתנה.
אם אתם מודאגים מהבן או הבת שלכם ומרגישים שהחרדה משפיעה על הלימודים, הקשרים החברתיים, השינה או ההתנהלות היומיומית שלהם, אתם מוזמנים לפנות אליי לשיחת היכרות.
נוכל להבין יחד את המצב ולבדוק האם טיפול רגשי או הדרכת הורים יכולים להתאים.
אפרת אייכבאום
עובדת סוציאלית קלינית (M.SW)
פסיכותרפיה למבוגרים ובני נוער