השארת פרטים
התמודדות עם קושי נפשי משמעותי אינה משפיעה רק על האדם שמתמודד איתו.
כאשר אדם במשפחה מתמודד לאורך זמן עם הפרעה נפשית או עם מצוקה נפשית מורכבת, החיים של האנשים הקרובים אליו משתנים גם הם. בני זוג, הורים, אחים וילדים יכולים למצוא את עצמם דואגים, מטפלים, מלווים ומנסים להבין כיצד נכון לעזור.
לפעמים האדם עצמו זקוק למקום טיפולי שבו יוכל לדבר על ההתמודדות שלו ועל החיים לצד הקושי הנפשי.
במקרים אחרים דווקא בן או בת הזוג, ההורים או אדם אחר במשפחה מרגישים שהם זקוקים לעזרה.
אפשר לאהוב מאוד אדם שמתמודד עם קושי נפשי ובאותו הזמן להרגיש עייפים, מתוסכלים או חסרי אונים. אפשר לרצות לעזור ולא לדעת מה נכון לעשות. אפשר גם להגיע למצב שבו החיים של המשפחה כולה מתחילים להתנהל סביב ההתמודדות של אדם אחד.
טיפול יכול לתת מקום לאדם שמתמודד בעצמו, לאנשים המלווים אותו או לבני המשפחה הזקוקים לעזרה בהתמודדות עם המציאות שנוצרה.
המונח "מתמודדי נפש" מתייחס לאנשים המתמודדים עם מצבים נפשיים שיכולים להשפיע על תחומים שונים בחייהם.
ההתמודדות יכולה להיות שונה מאוד מאדם לאדם.
יש אנשים שחווים תקופות של יציבות לצד תקופות של החמרה. אחרים מתמודדים לאורך זמן עם קושי שמשפיע על העבודה, הלימודים, מערכות היחסים או היכולת לנהל חיים עצמאיים.
גם כאשר קיימת אבחנה מקצועית, היא אינה מספרת את כל הסיפור.
מאחורי כל אבחנה נמצא אדם עם אישיות, רצונות, מערכות יחסים וחיים שלמים שאינם מסתכמים בקושי הנפשי שלו.
לכן בטיפול חשוב לראות את האדם ולא רק את ההפרעה או את התסמינים.
אפשר לדבר על הקושי עצמו, אבל גם על החיים לצידו. על מערכות יחסים, בדידות, ערך עצמי, שאיפות לעתיד והאופן שבו ההתמודדות משפיעה על הדרך שבה האדם רואה את עצמו.
אנשים המתמודדים עם הפרעות נפשיות יכולים להזדקק לסוגים שונים של תמיכה בתקופות שונות בחייהם.
לעיתים קיימת מעטפת טיפולית הכוללת פסיכיאטר, טיפול תרופתי, מסגרת שיקומית או אנשי מקצוע נוספים. במקרים אחרים האדם מנהל חיים עצמאיים ומתפקדים, אך זקוק למקום שבו יוכל לדבר על הקשיים הרגשיים והבינאישיים שמלווים אותו.
פסיכותרפיה יכולה להיות חלק מהמעטפת הזו, בהתאם למצבו ולצרכיו של האדם.
אני מטפלת בגישה פסיכודינמית והתייחסותית. במסגרת הטיפול אפשר להתבונן לא רק בתסמינים, אלא גם בחוויה האישית של האדם.
איך אני רואה את עצמי בעקבות ההתמודדות הנפשית? כיצד האבחנה שקיבלתי השפיעה על הזהות שלי? מה קורה במערכות היחסים שלי? האם אני מרגיש שאנשים רואים אותי כאדם שלם או בעיקר דרך הקושי שלי?
הטיפול יכול לתת מקום גם לרצונות ולחלקים בחיים שאינם קשורים ישירות להתמודדות הנפשית.
כי גם כאשר קיימת הפרעה נפשית משמעותית, האדם הוא הרבה יותר ממנה.
עבור הורים, ההתמודדות הנפשית של ילד יכולה לעורר דאגה עמוקה מאוד.
גם כאשר הילד כבר מבוגר, התחושה ההורית נשארת.
אנחנו רוצים לדעת שהוא בסדר. שהוא מטופל. שהוא לוקח את התרופות אם נדרש טיפול תרופתי. שהוא אוכל, ישן ומתפקד.
לפעמים הדאגה הופכת בהדרגה למצב שבו ההורה נמצא בדריכות מתמדת.
כל שיחת טלפון שלא נענית מעוררת פחד. כל שינוי בהתנהגות גורם לחשש שהמצב שוב מחמיר.
הורים יכולים למצוא את עצמם מתלבטים שוב ושוב כמה להתערב.
האם להתקשר ולבדוק? האם לתת לו להתמודד לבד? האם אנחנו עוזרים לו או שאולי אנחנו עושים עבורו יותר מדי?
אין תשובה אחת שמתאימה לכל משפחה.
האיזון בין תמיכה לבין מתן עצמאות יכול להיות מורכב מאוד, והוא משתנה בהתאם למצבו של האדם וליכולת שלו בתקופות שונות.
בטיפול אפשר לתת מקום גם להורה.
לא רק לשאלה כיצד לעזור לילד, אלא גם למה שההתמודדות הזו עושה לכם.
כאשר בן או בת הזוג מתמודדים עם קושי נפשי משמעותי, מערכת היחסים יכולה להשתנות.
בתקופות מסוימות אחד מבני הזוג עשוי להזדקק לתמיכה רבה יותר. בן הזוג השני יכול למצוא את עצמו לוקח על עצמו יותר אחריות בבית, מתמודד עם חוסר ודאות או מנסה להבין כיצד להגיב למצבים מורכבים.
לפעמים הגבול בין להיות בן זוג לבין להיות מטפל מתחיל להיטשטש.
אנחנו רוצים להיות שם עבור האדם שאנחנו אוהבים, אבל גם לנו יש צרכים.
גם לנו מותר להיות עייפים. גם לנו מותר לכעוס. גם אנחנו רוצים שיראו אותנו בתוך מערכת היחסים.
הרגשות האלה יכולים לעורר אשמה.
איך אני יכול להתלונן כשהאדם שאני אוהב מתמודד עם משהו קשה כל כך?
אבל זוגיות אינה יכולה להתקיים לאורך זמן כאשר אדם אחד נעלם לחלוטין כדי לטפל באדם האחר.
טיפול יכול לאפשר לבן או בת הזוג לדבר על המורכבות הזו ולנסות למצוא מקום שבו אפשר לתמוך באדם שאנחנו אוהבים ובאותו הזמן לשמור גם על עצמנו ועל הזהות שלנו בתוך הקשר.
זו אחת השאלות שמעסיקות משפחות רבות.
הרצון לעזור הוא טבעי, אבל לא תמיד ברור מה באמת מועיל.
לפעמים אנחנו מנסים לשכנע אדם לעשות דברים שהוא עדיין אינו מסוגל לעשות. במקרים אחרים אנחנו לוקחים על עצמנו יותר ויותר אחריות עד שהוא כמעט אינו נדרש לעשות דבר בעצמו.
הגבול בין עזרה שמחזקת את האדם לבין עזרה שעלולה להגביר תלות אינו תמיד ברור.
גם כאן אין כלל שמתאים לכל מצב.
יש תקופות שבהן אדם זקוק לעזרה משמעותית מאוד, ויש תקופות שבהן דווקא חשוב לאפשר לו לחזור בהדרגה לעצמאות ולקבלת החלטות.
אחד הדברים החשובים הוא לנסות לראות את האדם ולא רק את הקושי שלו.
לשאול אותו מה הוא צריך, כאשר הדבר אפשרי. לא להניח שכל החלטה צריכה להתקבל עבורו, ולא לשכוח שגם אדם שמתמודד עם הפרעה נפשית ממשיך להיות אדם בעל רצונות, העדפות ויכולת בחירה.
כאשר אדם אחד במשפחה נמצא במצוקה משמעותית, טבעי שהמשפחה תתגייס.
אבל לפעמים מצב זמני הופך בהדרגה לדרך חיים.
כל החלטה מתקבלת לפי מצבו. תוכניות משתנות בהתאם אליו. בני המשפחה חוששים לעשות דברים שעלולים להכעיס אותו או לערער אותו.
אחים יכולים להרגיש שהם צריכים להיות "הילדים שמסתדרים" משום שההורים עסוקים באח שמתמודד.
בן זוג יכול להפסיק לפגוש חברים או לעשות דברים עבור עצמו משום שהוא חושש להשאיר את האדם לבד.
לא תמיד שמים לב לרגע שבו זה קורה.
ההתארגנות המשפחתית נוצרת מתוך אהבה ודאגה, אבל לאורך זמן היא יכולה לגבות מחיר מכל בני המשפחה וגם מהאדם עצמו.
בטיפול אפשר להתבונן במערכת שנוצרה ולשאול כיצד אפשר להמשיך לתמוך, בלי שההתמודדות הנפשית תהפוך לדבר היחיד שסביבו החיים של כולם מתקיימים.
לא קל להודות שאנחנו כועסים על אדם שסובל.
אבל זה קורה.
הורים יכולים לכעוס על ילד שמסרב לקבל עזרה. בן זוג יכול להתעצבן על כך ששוב כל האחריות נופלת עליו. אחים יכולים להרגיש שהמשפחה תמיד עסוקה באדם אחד ואין מקום לקשיים שלהם.
ואז מגיעה האשמה.
איך אני יכול לכעוס עליו? הוא לא בחר להיות במצב הזה.
אפשר להבין את הסבל של האדם שאנחנו אוהבים ובאותו הזמן להרגיש רגשות קשים כלפי המצב.
שני הדברים יכולים להתקיים יחד.
כאשר אין מקום לדבר על הרגשות האלה, הם לא בהכרח נעלמים. לפעמים הם הופכים לריחוק, להתפרצויות או לתחושת שחיקה.
טיפול יכול להיות מקום שבו מותר לדבר גם על הדברים שפחות נעים לומר בקול.
בלי שיפוטיות ובלי צורך להוכיח שאנחנו בני משפחה מספיק טובים.
טיפול באדם קרוב לאורך זמן יכול להיות תובעני מאוד.
לפעמים מדובר בעזרה מעשית. לפעמים זו בעיקר נוכחות רגשית מתמשכת.
להיות זמינים. להקשיב. לדאוג. לעקוב אחרי המצב.
כאשר ההתמודדות נמשכת שנים, בני המשפחה יכולים להתרגל לכך שהם תמיד אלה שמחזיקים.
אבל גם לאדם החזק ביותר יש גבול.
שחיקה יכולה להתבטא בעייפות, עצבנות, התרחקות מאנשים אחרים או תחושה שהחיים האישיים נעצרו.
לפעמים בני המשפחה מרגישים שאין להם זכות לנוח.
אבל שמירה על עצמנו אינה בהכרח באה על חשבון האדם שאנחנו אוהבים.
כדי להמשיך להיות בקשר ולתמוך לאורך זמן, חשוב שגם לאדם המטפל יהיה מקום שבו הוא יכול להיות זה שמקבל תמיכה.
למרות השינוי שחל בשיח על בריאות הנפש, משפחות רבות עדיין מתמודדות עם בושה ועם חשש מתגובות הסביבה.
למי מספרים?
מה יחשבו על הילד שלי? על בן הזוג שלי? על המשפחה שלנו?
לפעמים הרצון להגן על האדם מוביל לכך שהמשפחה כולה שומרת סוד.
הסוד יכול להפוך את ההתמודדות לבודדה עוד יותר.
אין חובה לשתף כל אדם במה שקורה במשפחה, ולכל אדם יש זכות לפרטיות.
אבל כאשר אין אף אחד שאפשר לדבר איתו, בני המשפחה עלולים למצוא את עצמם נושאים את ההתמודדות לבד במשך שנים.
טיפול מאפשר מרחב דיסקרטי שבו אפשר לדבר גם על הקושי, גם על הבושה וגם על הפחד מפני הדרך שבה אחרים יראו אותנו.
לא בכל מצב הטיפול צריך להתמקד רק באדם שמתמודד עם הקושי הנפשי.
לפעמים גם האנשים הקרובים אליו זקוקים למקום משלהם.
הטיפול יכול להתמקד בהורה, בבן או בת זוג או באדם אחר במשפחה שמתמודד עם ההשלכות של המצב.
במקרים מסוימים ניתן לחשוב גם על עבודה עם בני משפחה נוספים או על הפניה למסגרת טיפולית מתאימה, בהתאם לצרכים ולמצב.
המטרה אינה לחפש מי אשם בקושי.
התמודדות נפשית היא מציאות מורכבת, והמשפחה היא לעיתים אחד ממקורות התמיכה החשובים ביותר שיש לאדם.
דווקא משום כך חשוב שגם בני המשפחה יקבלו מקום, ידע ותמיכה שיאפשרו להם להתמודד עם המציאות הזו לאורך זמן.
שמי אפרת אייכבאום, עובדת סוציאלית קלינית (M.SW), בעלת 17 שנות ניסיון בטיפול במבוגרים ובבני נוער והתמחות בבריאות הנפש.
לצד עבודתי כפסיכותרפיסטית, יש לי ניסיון מקצועי משמעותי בעבודה עם מתמודדי נפש ובתחום השיקום הפסיכיאטרי.
במהלך השנים ניהלתי הוסטל פסיכיאטרי למתמודדי נפש במסגרת שירותי שיקום בקהילה של משרד הבריאות. בנוסף, עסקתי בניהול ובהדרכת חונכים בשירות החונכות האקדמית בבריאות הנפש עבור סטודנטים המתמודדים עם קשיים נפשיים.
הניסיון המקצועי שלי כולל גם פסיכותרפיה למבוגרים ולבני נוער במסגרת התחנה לבריאות הנפש.
העבודה לאורך השנים עם מתמודדי נפש ועם האנשים שסביבם מאפשרת לי להכיר מקרוב את המורכבות של החיים לצד התמודדות נפשית, גם מנקודת המבט של האדם עצמו וגם מתוך ההשפעה שיש להתמודדות על מערכות היחסים ועל המשפחה.
אני בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (M.SW) מאוניברסיטת תל אביב, עם התמחות בטיפול בגישה פסיכודינמית במבוגרים, ומטפלת בגישה פסיכודינמית והתייחסותית.
הטיפול מתקיים בקליניקה או באופן מקוון, בהתאם לצורך ולהתאמה.
אין דרך פשוטה לחיות לצד התמודדות נפשית משמעותית.
יש תקופות טובות יותר ויש תקופות מורכבות יותר. לפעמים נדמה שמצאנו איזון, ואז משהו משתנה וצריך למצוא אותו מחדש.
האדם שמתמודד זקוק לכך שיראו אותו מעבר לקושי הנפשי שלו.
והאנשים שאוהבים אותו זקוקים לכך שמישהו יראה גם אותם.
אם אתם מתמודדים בעצמכם עם קושי נפשי, או שאתם הורים, בני זוג או בני משפחה של אדם שמתמודד, אתם מוזמנים לפנות אליי לשיחת היכרות.
נוכל להבין יחד מה אתם עוברים ולבדוק איזו תמיכה טיפולית יכולה להתאים לכם.
אפרת אייכבאום
עובדת סוציאלית קלינית (M.SW)
פסיכותרפיה למבוגרים ובני נוער