השארת פרטים
בני נוער כבר מבינים הרבה מאוד ממה שקורה במשפחה שלהם.
הם שומעים את השיחות.
מרגישים את המתח.
מבחינים כשאמא ואבא כבר לא מדברים כמו פעם, כשאחד ההורים חולה או כשמשהו משמעותי עומד להשתנות.
אבל העובדה שהם כבר לא ילדים קטנים אינה אומרת שהם תמיד יודעים מה לעשות עם כל מה שהם מבינים.
לפעמים אפילו להפך.
הם מבינים מספיק כדי לדאוג, אבל לא תמיד יש להם את הכלים להתמודד עם הדאגה.
הם יכולים לדעת שאחד ההורים חולה ולהבין שיש סיבה אמיתית לפחד. הם יכולים להבין מדוע ההורים החליטו להתגרש ועדיין לקוות בסתר שהם יחזרו להיות יחד. הם יכולים לדעת שאדם שאהבו נפטר ולא יחזור, אבל עדיין לא לדעת איך ממשיכים לחיות בעולם שבו הוא כבר אינו נמצא.
גיל ההתבגרות הוא ממילא תקופה של שינוי.
כאשר במקביל מתרחש גם שינוי משמעותי בתוך המשפחה, המתבגר נדרש להתמודד עם שתי תנועות בו זמנית.
מצד אחד, הוא מנסה להתרחק מעט מהמשפחה ולבנות זהות עצמאית.
מצד שני, דווקא הבית שאמור להיות המקום היציב שממנו אפשר לצאת לעולם עובר בעצמו טלטלה.
טיפול רגשי בתקופות כאלה יכול לתת לבני נוער מקום משלהם בתוך כל מה שקורה.
מקום שבו הם לא צריכים להגן על ההורים, לבחור צד או להעמיד פנים שהכול בסדר.
אין דרך אחת שבה בני נוער מגיבים למשבר.
נער אחד יכול להסתגר בחדר.
נערה אחרת יכולה להיות עצבנית יותר ולהתווכח עם ההורים על כל דבר.
יש מי שמשקיעים את עצמם בלימודים או בחברים ומנסים להמשיך כרגיל, ויש מי שמתקשים להתרכז ולהמשיך לתפקד כפי שתפקדו קודם.
לפעמים ההתנהגות משתנה באופן שקשה להורים לקשר מיד למה שקורה בבית.
הציונים יורדים.
המתבגר מתחיל להיעדר מבית הספר.
הוא יוצא יותר מהבית או דווקא מפסיק לצאת.
השינה משתנה.
מופיעים כעסים שלא היו קודם.
לפעמים הוא אומר שהכול בסדר.
אבל "הכול בסדר" יכול להיות גם הדרך שלו לומר שהוא עדיין לא יודע איך לדבר על מה שקורה.
כאשר הורים מתגרשים, בני נוער מבינים בדרך כלל מה המשמעות.
אבל ההבנה השכלית אינה מבטלת את החוויה הרגשית.
גם כאשר היו מריבות בבית וגם כאשר הגירושים עשויים בסופו של דבר ליצור מציאות רגועה יותר, פירוק התא המשפחתי המוכר הוא שינוי משמעותי.
פתאום יש שני בתים.
צריך להחליט איפה נמצאים ומתי.
אולי אחד ההורים עובר לגור במקום אחר.
בהמשך יכולים להיכנס לתמונה בני זוג חדשים ולעיתים גם ילדים נוספים.
בתוך כל זה, בני נוער יכולים לחוות רגשות שונים ולעיתים סותרים.
כעס על אחד ההורים.
געגוע למשפחה שהייתה.
הקלה מכך שהמריבות הסתיימו.
פחד מהעתיד.
לפעמים גם תחושת אשמה.
"אולי אם הייתי מתנהג אחרת הם היו נשארים יחד."
גם כאשר המחשבה הזו אינה הגיונית בעיני המבוגרים, היא יכולה להיות אמיתית מאוד עבור המתבגר.
אחד המצבים המורכבים ביותר עבור בני נוער הוא להרגיש שהם נמצאים באמצע המאבק בין ההורים.
לפעמים זה קורה באופן גלוי.
הורה אחד מדבר בצורה קשה על ההורה השני או מבקש מהילד להעביר מסרים.
אבל לפעמים הלחץ עדין יותר.
המתבגר מרגיש שאם טוב לו בבית של אבא, אמא תיפגע.
אם הוא נהנה עם בן הזוג החדש של אמא, אולי הוא בוגד באבא.
כך הוא מוצא את עצמו מנהל את הרגשות של המבוגרים סביבו.
בני נוער אינם צריכים להיות המתווכים של ההורים שלהם.
הם גם אינם צריכים לבחור את מי מותר להם לאהוב.
בטיפול אפשר לתת מקום לקונפליקטים האלה ולאפשר למתבגר לדבר על מה שהוא מרגיש בלי לחשוש שהדברים יכאיבו לאחד ההורים.
אובדן של הורה הוא אירוע שיכול לשנות את עולמו של מתבגר.
ההורה שהיה חלק מהחיים ומהזהות כבר אינו נמצא.
אבל החיים מסביב ממשיכים.
בית הספר ממשיך.
החברים מדברים על הדברים הרגילים.
העולם מתנהל כאילו משהו עצום לא קרה.
בני נוער יכולים להגיב לאבל בדרכים שונות מאוד.
יש מי שרוצים לדבר על ההורה שנפטר.
אחרים מסרבים לדבר עליו.
יש מי שחוזרים מהר יחסית לחברים ולפעילויות, ולעיתים הסביבה מפרשת זאת בטעות כאילו הם כבר "התגברו".
אבל אבל אינו תהליך ישר.
נער יכול לצחוק עם חברים אחר הצהריים ולבכות בלילה.
נערה יכולה להיראות מתפקדת במשך חודשים ואז לחוות פתאום גל של געגוע וכאב.
בטיפול אין צורך להתאבל בדרך מסוימת.
אפשר לתת מקום לקצב האישי של המתבגר ולמערכת היחסים שהייתה לו עם האדם שאיבד.
לאחר אובדן, פרידה או משבר משמעותי אחר, בני נוער רואים לפעמים שההורה שלהם סובל.
ואז משהו בתפקידים יכול להשתנות.
הנער מתחיל לדאוג לאמא.
הנערה מנסה לא להכביד על אבא.
הם מסתירים את הקושי שלהם כי הם מרגישים שלהורה כבר קשה מספיק.
לפעמים הם נעשים "הילדים שמסתדרים".
ממשיכים לתפקד.
לא מבקשים יותר מדי.
מבחוץ זה יכול להיראות כמו חוסן.
אבל לפעמים מאחורי התפקוד נמצא מתבגר שהחליט שאין מקום גם לכאב שלו.
טיפול יכול להיות המקום שבו הוא אינו צריך לשמור על אף אחד.
מותר לו לכעוס.
מותר לו לפחד.
ומותר לו להיות זה שזקוק לעזרה.
כאשר הורה מתמודד עם מחלה קשה, בני נוער יכולים למצוא את עצמם חיים בתוך חוסר ודאות מתמשך.
מה יקרה?
האם ההורה יחלים?
האם המצב יחמיר?
גם כאשר המבוגרים מנסים להגן עליהם, בני נוער מרגישים שמשהו קורה.
כאשר אין להם מספיק מידע, הם יכולים לפעמים להשלים בעצמם את החלקים החסרים.
ולפעמים מה שהם מדמיינים מפחיד אפילו יותר מהמציאות.
במקביל לפחד, יכולים להופיע גם רגשות שקשה להודות בהם.
כעס על כך שהכול בבית השתנה.
קנאה באחים שמקבלים יותר תשומת לב.
רצון פשוט לצאת עם חברים ולשכוח לרגע מהמחלה.
ואז אשמה.
איך אני יכול ליהנות כשאמא או אבא חולים?
חשוב לאפשר לבני נוער להמשיך להיות בני נוער גם בתקופה כזו.
הם יכולים לדאוג להורה שלהם ועדיין לרצות לצאת למסיבה.
הם יכולים להיות עצובים ועדיין לצחוק.
הרגשות האלה אינם מבטלים זה את זה.
לפעמים המשבר המשפחתי אינו קשור ישירות למתבגר או להורה, אלא לאח או לאחות.
כאשר ילד אחד במשפחה מתמודד עם מחלה, הפרעה נפשית או משבר משמעותי, טבעי שחלק גדול מהמשאבים המשפחתיים מופנים אליו.
אבל האחים רואים ומרגישים את זה.
נער יכול להבין לחלוטין מדוע אחיו זקוק עכשיו להורים יותר ממנו ובאותו הזמן להרגיש שאף אחד כבר לא רואה אותו.
הוא יכול לאהוב את אחיו וגם לכעוס עליו.
הוא יכול לדאוג לו וגם לקנא בתשומת הלב שהוא מקבל.
לפעמים בני נוער מתביישים ברגשות האלה ולכן אינם מדברים עליהם.
בטיפול אפשר לתת מקום גם למורכבות הזו.
אין צורך לבחור בין אהבה לבין כעס.
אפשר להרגיש את שניהם.
לא כל משבר משפחתי הוא אירוע טראומטי.
לפעמים מדובר בשינוי שהמשפחה אפילו בחרה בו.
מעבר לעיר חדשה.
רילוקיישן.
שינוי משמעותי במצב הכלכלי.
מעבר של אחד ההורים לעבודה תובענית יותר.
הצטרפות של בן או בת זוג חדשים למשפחה.
לידת אח.
עבור המבוגרים, השינוי יכול להיות חיובי או הכרחי.
אבל המתבגר יכול לחוות אותו אחרת.
מעבר דירה, למשל, יכול להיות עבור ההורים התחלה חדשה, בעוד שעבור נער בן 15 הוא אומר לעזוב את קבוצת החברים שהייתה מרכז החיים שלו.
חשוב לנסות להבין את השינוי גם מנקודת המבט שלו.
לא כדי לבטל את ההחלטה המשפחתית, אלא כדי לתת מקום גם למה שהוא איבד בדרך.
לאחר גירושים או פרידה יכולים להיכנס לחיי המשפחה אנשים חדשים.
בן זוג חדש של אמא.
בת זוג חדשה של אבא.
לפעמים גם ילדים נוספים.
עבור ההורה זו יכולה להיות מערכת יחסים משמחת.
עבור המתבגר, המציאות יכולה להיות מורכבת יותר.
הוא יכול לחבב את האדם החדש ובאותו הזמן להרגיש שהקשר איתו הוא בגידה בהורה השני.
הוא יכול לחשוש שמישהו מנסה להחליף את אבא או את אמא.
הוא יכול גם להרגיש שהבית שהיה שלו כבר אינו מרגיש אותו הדבר.
הסתגלות למשפחה חדשה לוקחת זמן.
לא תמיד אפשר לצפות מבני נוער להרגיש מיד שהאנשים החדשים בחייהם הם "משפחה".
לפעמים הקשר צריך להיבנות בהדרגה.
יש משפחות שבהן בעקבות משבר הגבולות בין התפקידים מתחילים להשתנות.
נערה מטפלת באחים הקטנים משום שאמא אינה מסוגלת כרגע.
נער הופך לאדם שאבא משתף בכל הקשיים שלו.
לפעמים אין ברירה והמציאות באמת דורשת מבני הנוער לקחת על עצמם יותר אחריות.
אבל חשוב לשים לב מתי האחריות הופכת כבדה מדי.
מתבגר יכול להיות בוגר ואחראי מאוד ועדיין להזדקק לכך שיהיה מישהו מבוגר שמחזיק גם אותו.
בטיפול אפשר להתבונן בתפקיד שהמתבגר קיבל בתוך המשפחה ולשאול האם נשאר לו גם מקום להיות בן גילו.
הורים יכולים להיות מופתעים לגלות כמה מעט הם יודעים על מה שהילד שלהם באמת מרגיש.
זה לא בהכרח אומר שאין ביניהם קשר טוב.
לפעמים בני נוער לא משתפים דווקא משום שהם אוהבים את ההורים שלהם.
הם לא רוצים להדאיג אותם.
לא רוצים להוסיף עוד קושי.
במקרים אחרים הם חוששים שההורים לא יבינו או שהם פשוט אינם יודעים איך להסביר את מה שהם מרגישים.
ויש גם דברים שבגיל ההתבגרות קל יותר לומר לאדם שאינו חלק מהמשפחה.
טיפול רגשי מאפשר למתבגר לקבל מרחב פרטי בתוך מציאות משפחתית שלפעמים מרגישה כאילו היא שייכת לכולם.
בטיפול לא תמיד אפשר לשנות את מה שקורה במשפחה.
אי אפשר לבטל גירושים שכבר התרחשו.
אי אפשר להחזיר אדם שנפטר.
אי אפשר להבטיח כיצד תתפתח מחלה.
אבל אפשר לעזור למתבגר למצוא דרך לחיות בתוך המציאות שהשתנתה.
אני מטפלת בבני נוער בגישה פסיכודינמית והתייחסותית.
בתוך הטיפול אפשר לתת מקום לאופן שבו המתבגר חווה את המשבר ולמשמעות שיש לו עבורו.
אפשר לדבר על כעס בלי לחשוש שהוא יפגע בהורה.
אפשר להודות שלפעמים מתגעגעים לחיים שהיו לפני שהכול השתנה.
אפשר לדבר גם על רגשות שנראים פחות "יפים", כמו קנאה באח חולה או כעס על הורה שנפטר.
הטיפול מאפשר לנסות להבין כיצד השינוי משפיע על הדרך שבה המתבגר רואה את עצמו, על מערכות היחסים שלו ועל תחושת הביטחון שלו בעולם.
המטרה אינה למחוק את מה שקרה.
המטרה היא לעזור למתבגר לעבד את החוויה ולמצוא בהדרגה דרך להמשיך להתפתח ולחיות לצידה.
כאשר המשפחה כולה עוברת משבר, ההורים עצמם מתמודדים לעיתים עם עומס רגשי משמעותי.
הם צריכים להתמודד עם המציאות החדשה ובאותו הזמן לנסות להבין מה הילדים שלהם צריכים.
לא תמיד קל לדעת.
האם לדבר עם הילד על מה שקורה או לחכות שישאל?
כמה מידע לתת?
איך להגיב כשהוא כועס?
מה עושים כשהוא מסרב לדבר?
בהתאם למצב ולצורך, ניתן לשלב בתהליך גם הדרכת הורים.
המטרה היא לאפשר למתבגר מרחב טיפולי משלו ובמקביל לעזור להורים לחשוב כיצד הם יכולים להיות עבורו מקור של ביטחון בתקופה שבה הרבה דברים אחרים משתנים.
גירושין, אובדן, מחלה של בן משפחה, מעבר דירה או שינוי משמעותי במבנה המשפחה יכולים לערער את תחושת היציבות של בני נוער, גם כאשר כלפי חוץ נדמה שהם ממשיכים בשגרה. לעיתים המצוקה מופיעה דווקא דרך הסתגרות, כעסים, התרחקות מההורים, קשיים חברתיים או ירידה בתפקוד. בטיפול אפשר לתת מקום לחוויה של הנער או הנערה, להבין כיצד השינוי המשפחתי משפיע עליהם ובמידת הצורך לשלב גם עבודה עם ההורים.
שמי אפרת אייכבאום, עובדת סוציאלית קלינית (M.SW), בעלת 20 שנות ניסיון בטיפול במבוגרים ובבני נוער והתמחות בבריאות הנפש. לאורך השנים טיפלתי בבני נוער המתמודדים עם משברי חיים, קשיים רגשיים, דיכאון, חרדה, בדידות וקשיים במערכות יחסים. הניסיון המקצועי שלי כולל פסיכותרפיה למבוגרים ולבני נוער במסגרת התחנה לבריאות הנפש, עבודה טיפולית עם בני נוער והוריהם במרפאת הנוער של עיריית הרצליה, טיפול בבני נוער בקליניקה פרטית וכן עבודה טיפולית פרטנית עם בני נוער וצעירים.
אני בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (M.SW) מאוניברסיטת תל אביב, עם התמחות בטיפול בגישה פסיכודינמית במבוגרים, ומטפלת בגישה אינטגרטיבית גמישה ופמיניסטית, המשלבת גישה פסיכודינמית התייחסותית וטיפול נרטיבי, תוך התאמת הטיפול והגישה לצרכיו של הנער או הנערה. בנוסף, למדתי טיפול זוגי במכון ברקאי וכיום אני בתהליך הסמכה מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
הטיפול מתקיים בקליניקה או באופן מקוון, בהתאם לצורך ולהתאמה.
משברים ושינויים הם חלק מהחיים.
אבל עבור בני נוער, שינוי בתוך המשפחה יכול לערער את המקום שאמור להיות הבסיס הבטוח שלהם.
לפעמים הם מסתגלים בעצמם.
ולפעמים הם צריכים מקום שבו אפשר לדבר על מה שאבד, על מה שהשתנה ועל מה שהם עדיין לא יודעים איך לקבל.
אם המשפחה שלכם עוברת שינוי משמעותי ואתם מרגישים שהבן או הבת שלכם מתקשים להתמודד איתו, אתם מוזמנים לפנות אליי לשיחת היכרות.
נוכל להבין יחד מה הם עוברים ולבדוק האם טיפול רגשי או הדרכת הורים יכולים להתאים.
אפרת אייכבאום
עובדת סוציאלית קלינית (M.SW)
פסיכותרפיה למבוגרים ובני נוער