השארת פרטים
גיל ההתבגרות יכול להיות תקופה מרגשת, אבל גם מבלבלת מאוד.
בתוך כמה שנים כמעט הכול משתנה. הגוף, הקשרים החברתיים, היחסים עם ההורים והאופן שבו בני נוער רואים את עצמם ואת העולם.
יש רצון להיות עצמאיים, אבל עדיין יש צורך גדול בביטחון ובתחושת שייכות. החברים הופכים לחלק משמעותי מאוד מהחיים, וכל מה שקורה בבית הספר או בקבוצה החברתית יכול לקבל עוצמה שקשה לפעמים למבוגרים להבין.
רוב בני הנוער עוברים תקופות של עליות וירידות. מצב הרוח משתנה, היחסים עם ההורים נעשים מורכבים יותר ולעיתים מופיע צורך גדול יותר בפרטיות.
אבל לפעמים משהו מעבר לזה קורה.
הנער או הנערה מתחילים להסתגר. הקשרים החברתיים מצטמצמים. משהו משתנה בשינה, באכילה או בתפקוד. הם מסרבים ללכת לבית הספר או מפסיקים ליהנות מדברים שפעם היו חשובים להם.
לפעמים ההורים רואים שמשהו השתנה אבל לא יודעים בדיוק מה.
טיפול רגשי לבני נוער מאפשר למתבגר או למתבגרת לקבל מקום משלהם. מקום שבו אפשר לדבר על מה שקורה בלי צורך לתת מיד תשובות ובלי להרגיש ששופטים אותם.
לא כל קושי בגיל ההתבגרות דורש טיפול.
תקופות של עצב, כעס, הסתגרות או ויכוחים עם ההורים יכולות להיות חלק טבעי מההתבגרות.
השאלה היא מה עוצמת הקושי, כמה זמן הוא נמשך ועד כמה הוא משפיע על החיים.
כאשר נער שהיה פעיל חברתית מתחיל להימנע ממפגשים, כאשר יש ירידה משמעותית בתפקוד בבית הספר או כאשר מצב הרוח משתנה לאורך זמן, כדאי לנסות להבין מה קורה.
לפעמים השינוי מופיע בעקבות אירוע ברור. מעבר לבית ספר חדש, פרידה של ההורים או משבר חברתי.
במקרים אחרים קשה לזהות סיבה מסוימת.
גם המתבגר עצמו לא תמיד יודע להסביר מה עובר עליו.
הוא רק יודע שלא טוב לו.
במצבים כאלה טיפול יכול להיות מקום שבו אפשר להתחיל להבין יחד את הקושי.
מעבר הוא שינוי משמעותי בכל גיל, אבל בגיל ההתבגרות הוא יכול להיות מורכב במיוחד.
הקבוצה החברתית היא חלק מרכזי מאוד בחיים של בני נוער. חברים מספקים תחושת שייכות, זהות וביטחון.
כאשר נער או נערה עוברים לעיר חדשה או לבית ספר חדש, הם נדרשים לעיתים להתחיל מחדש.
הם צריכים להבין את הכללים החברתיים של המקום, למצוא את מקומם בקבוצות שכבר נוצרו ולהתמודד עם הגעגוע לחברים שנשארו מאחור.
יש בני נוער שמסתגלים במהירות.
אחרים מתקשים יותר.
הם יכולים להרגיש שכולם כבר מכירים את כולם ושאין באמת מקום בשבילם. לפעמים הם מנסים להשתלב ולא מצליחים, ובהדרגה מפסיקים לנסות.
כאשר תחושת הזרות נמשכת והמתבגר נעשה בודד או נמנע ממסגרות, טיפול רגשי יכול לעזור לעבד את השינוי ולחשוב יחד על הדרך להתמודד עם המציאות החדשה.
חרם, דחייה חברתית ובריונות יכולים להיות חוויות קשות מאוד עבור בני נוער.
בגיל שבו תחושת השייכות החברתית משמעותית כל כך, התחושה שקבוצה שלמה דוחה אותך יכולה להשפיע עמוקות על הדרך שבה אתה רואה את עצמך.
הפגיעה אינה חייבת להתרחש רק בבית הספר.
כיום חלק משמעותי מהחיים החברתיים של בני נוער מתקיים גם בטלפון וברשתות החברתיות. השפלות, הפצת שמועות, הודעות פוגעניות או הוצאה מכוונת מקבוצות יכולות להמשיך גם אחרי שהילד חזר הביתה.
כך המקום שאמור להיות בטוח כבר לא תמיד מרגיש מוגן.
בני נוער שחווים חרם או בריונות לא תמיד מספרים להורים.
לפעמים הם מתביישים. לפעמים הם חוששים שההורים יתערבו ויחמירו את המצב. במקרים אחרים הם מתחילים להאמין שמשהו בהם באמת גורם לאחרים לדחות אותם.
כאשר עולה חשד לחרם או להתעמרות, חשוב להתייחס לכך ברצינות ולבחון גם את הצורך בהתערבות של המסגרת החינוכית.
הטיפול הרגשי יכול לתת לנער או לנערה מקום לעבד את הפגיעה, לדבר על מה שקרה ולנסות לשקם בהדרגה את תחושת הביטחון והערך העצמי.
אפשר להיות מוקפים בילדים בבית הספר ולהרגיש לבד מאוד.
בדידות בגיל ההתבגרות אינה תמיד נראית מבחוץ.
נער יכול להיות חלק מקבוצה אבל להרגיש שאף אחד לא באמת מכיר אותו. נערה יכולה לבלות שעות ברשתות החברתיות ולהרגיש שלכולם יש חיים חברתיים טובים יותר משלה.
יש בני נוער שמתקשים ליצור קשרים חדשים. אחרים מצליחים ליצור קשרים אבל מתקשים לשמור עליהם.
לפעמים הקושי החברתי קשור לביישנות או לחוסר ביטחון. במקרים אחרים הוא יכול להיות קשור לחוויות של דחייה בעבר או לקשיים אחרים שכדאי להבין לעומק.
הורים נוטים לפעמים לומר "פשוט תצא יותר" או "תנסה לדבר עם ילדים מהכיתה".
הכוונה טובה, אבל עבור נער שמרגיש דחוי או לא בטוח בעצמו, הדברים אינם תמיד פשוטים כל כך.
בטיפול אפשר להבין מה קורה למתבגר בתוך קשרים חברתיים ומה מקשה עליו להרגיש שייך.
לא כל פגיעה חברתית נראית כמו חרם ברור.
לפעמים נער או נערה נמצאים בתוך קבוצת חברים, אבל הקשרים בתוכה פוגעניים.
חברים יכולים להשפיל, להקטין או ללחוץ לעשות דברים שהמתבגר אינו רוצה לעשות. לעיתים יש איום סמוי שאם לא יתנהג כפי שהקבוצה מצפה, הוא יישאר לבד.
הקושי הגדול הוא שלפעמים המתבגר עצמו עדיין מגדיר את האנשים האלה כחברים.
הפחד לאבד את הקבוצה יכול להיות חזק יותר מהרצון להתרחק ממערכת היחסים הפוגעת.
בטיפול אפשר להתבונן בקשרים האלה ולנסות להבין כיצד המתבגר חווה את עצמו בתוכם.
מה הוא מוכן לעשות כדי להישאר חלק מהקבוצה? האם הוא מרגיש שמותר לו להציב גבול? ומה הוא חושב שיקרה אם יגיד לא?
השאלות האלה יכולות להיות משמעותיות גם עבור מערכות היחסים שהמתבגר יבנה בהמשך חייו.
גיל ההתבגרות הוא תקופה שבה הרצון להיות כמו כולם יכול להיות חזק מאוד.
עבור נער או נערה שמתמודדים עם מוגבלות, מחלה כרונית או מצב רפואי שמבדיל אותם מבני גילם, התקופה הזו יכולה להביא איתה אתגרים נוספים.
לפעמים יש מגבלות מעשיות.
אבל יש גם את הדרך שבה המתבגר רואה את עצמו ואת החשש מהאופן שבו אחרים רואים אותו.
הוא יכול להתמודד עם שאלות של דימוי עצמי, עצמאות, זוגיות עתידית ותחושת שייכות.
לא כל נער שמתמודד עם מוגבלות זקוק לטיפול רגשי.
אבל כאשר ההתמודדות משפיעה על הדימוי העצמי, על הקשרים החברתיים או על מצב הרוח, טיפול יכול לאפשר מקום לדבר על הדברים באופן פתוח.
לא רק על המגבלה, אלא גם על האדם שחי איתה.
הגוף משתנה מאוד בגיל ההתבגרות.
במקביל, בני נוער חשופים למסרים בלתי פוסקים על איך הם אמורים להיראות.
נערים ונערות שאינם מרגישים שהגוף שלהם מתאים לאידיאל שהם רואים סביבם יכולים להתמודד עם בושה, חוסר ביטחון ולעיתים גם עם הערות או לעג מצד אחרים.
חשוב להדגיש שמשקל גוף בפני עצמו אינו מעיד על קושי נפשי.
הקושי הרגשי יכול להופיע סביב הדרך שבה המתבגר חווה את הגוף שלו, סביב דימוי עצמי או בעקבות יחס פוגעני שהוא מקבל מהסביבה.
כאשר מופיעים שינויים משמעותיים בהרגלי האכילה, הימנעות מאוכל, אכילה כפייתית, עיסוק מוגבר במשקל או חשד להפרעת אכילה, חשוב לפנות להערכה מקצועית מתאימה.
הפרעות אכילה הן מצבים מורכבים שיכולים לדרוש טיפול משולב של אנשי מקצוע מתחומים שונים.
טיפול רגשי יכול להיות חלק מהמעטפת, אך אינו מחליף הערכה רפואית ותזונתית כאשר היא נדרשת.
השינה של בני נוער יכולה להשתנות מסיבות רבות.
שימוש במסכים בשעות הלילה, שינויים טבעיים בשעון הביולוגי, עומס לימודי והרגלי שינה יכולים כולם להשפיע.
אבל לפעמים קשיי שינה הם גם ביטוי לכך שמשהו רגשי מעסיק את המתבגר.
מחשבות שמתחילות דווקא כשהכול שקט. דאגות מבית הספר. קשיים חברתיים. פחדים או מתח.
כאשר נער או נערה מתקשים לישון לאורך זמן, חשוב לנסות להבין את התמונה המלאה ולא להניח מיד שמדובר בבעיה רגשית.
לעיתים כדאי להתייעץ גם עם גורם רפואי כדי לשלול סיבות אחרות.
אם מתברר שהקושי בשינה קשור למצוקה רגשית, אפשר לתת לכך מקום גם במסגרת הטיפול.
יש ילדים שמגיעים לגיל ההתבגרות לפני שמישהו מזהה שהם מתמודדים עם קשיי קשב וריכוז.
במשך שנים אולי אמרו להם שהם לא מתאמצים מספיק. שהם חולמים. שהם עצלנים או פשוט לא מממשים את הפוטנציאל שלהם.
עם הזמן המסרים האלה יכולים להפוך לחלק מהדרך שבה הם רואים את עצמם.
נער יכול להיות משוכנע שהוא פשוט לא חכם, כאשר בפועל הוא מתמודד עם קושי שעדיין לא אובחן.
ADHD הוא מצב שדורש אבחון מקצועי מתאים, וטיפול רגשי אינו מחליף אבחון.
עם זאת, כאשר קשיי קשב מלווים במשך שנים בתחושות של כישלון, ביקורת או ערך עצמי נמוך, יש לעיתים צורך להתייחס גם להשפעה הרגשית שלהם.
לפעמים עצם ההבנה שהקושי אינו נובע מחוסר רצון או מחוסר יכולת יכולה לשנות משהו משמעותי בדרך שבה המתבגר רואה את עצמו.
לפעמים נער או נערה מרגישים במשך שנים שמשהו אצלם שונה, אבל אף אחד לא מצליח להסביר בדיוק מה.
הם מתקשים להבין מצבים חברתיים מסוימים. קשרים עם בני גילם מסתבכים שוב ושוב. הם חווים את העולם בעוצמה רבה או מתקשים להביע את מה שהם מרגישים.
חשוב לא למהר לתת לכל קושי כזה אבחנה.
קשיים חברתיים ורגשיים יכולים לנבוע מסיבות רבות.
כאשר עולה חשד לקושי התפתחותי, תקשורתי או נפשי שמצריך אבחון, חשוב לפנות לאנשי המקצוע המתאימים.
טיפול רגשי יכול להתקיים לצד תהליך כזה ולתת למתבגר מקום לדבר על החוויה שלו.
לפעמים השאלה שמעסיקה אותו אינה רק "מה יש לי?", אלא "מי אני?" ו"איך אני יכול למצוא את המקום שלי בעולם?".
אחד המצבים המתסכלים ביותר עבור הורים הוא לראות שהילד שלהם מתקשה ולקבל בתגובה את המשפט:
"הכול בסדר".
בגיל ההתבגרות הרצון בפרטיות הוא טבעי.
לא כל דבר שהמתבגר עובר הוא רוצה לשתף עם ההורים, וזה לא בהכרח אומר שהקשר איתם אינו טוב.
אבל לפעמים ההורים מרגישים שהשתיקה מסתירה מצוקה אמיתית.
במצבים כאלה כדאי לנסות לשמור על ערוץ פתוח.
לא לחקור בכל הזדמנות, אבל גם לא להיעלם.
להעביר מסר שאנחנו רואים שמשהו קורה ושאנחנו נמצאים כאן אם ירצה לדבר.
כאשר הדאגה משמעותית, ניתן לפנות גם להדרכת הורים כדי לחשוב יחד כיצד נכון לגשת למתבגר ומה אפשר לעשות כאשר הוא אינו מעוניין בטיפול.
טיפול רגשי לבני נוער דורש לפני הכול יצירת קשר.
מתבגר צריך להרגיש שהטיפול הוא מקום ששייך גם לו ולא רק מקום שאליו ההורים שלחו אותו כדי שמישהו "יתקן" אותו.
אני מטפלת בבני נוער בגישה פסיכודינמית והתייחסותית.
בתוך הטיפול אפשר לדבר על מה שמעסיק את המתבגר בקצב שמתאים לו.
חברים. משפחה. בית הספר. דימוי עצמי. פחדים. כעס. שאלות על העתיד.
ולפעמים לוקח זמן עד שאפשר לדבר.
הקשר הטיפולי נבנה בהדרגה, ומתוכו ניתן להתחיל להבין יחד מה קורה ומה מקשה.
בעבודה עם בני נוער יש גם חשיבות לקשר עם ההורים, תוך שמירה על המרחב הפרטי והטיפולי של המתבגר בהתאם לגילו, למצבו ולצרכים הטיפוליים.
במקרים שבהם יש צורך בכך, ניתן לשלב גם הדרכת הורים כחלק מהתהליך.
גיל ההתבגרות מביא איתו שינויים רבים, ולא תמיד קל להבחין בין קושי שהוא חלק טבעי מהתקופה לבין מצוקה שמצריכה התייחסות. בני נוער יכולים להתמודד עם חרדה, דיכאון, בדידות, קשיים חברתיים, דימוי עצמי נמוך, משברים משפחתיים או תחושה שקשה להם להסביר אפילו לעצמם מה עובר עליהם. טיפול רגשי יכול לאפשר מרחב שבו אפשר לדבר על הדברים בקצב שמתאים לנער או לנערה, ובמידת הצורך לשלב גם עבודה עם ההורים.
שמי אפרת אייכבאום, עובדת סוציאלית קלינית (M.SW), בעלת 20 שנות ניסיון בטיפול במבוגרים ובבני נוער והתמחות בבריאות הנפש. הניסיון המקצועי שלי כולל פסיכותרפיה למבוגרים ולבני נוער במסגרת התחנה לבריאות הנפש, עבודה טיפולית עם בני נוער והוריהם במרפאת הנוער של עיריית הרצליה, טיפול במבוגרים ובני נוער בקליניקה פרטית וכן עבודה טיפולית פרטנית עם בני נוער וצעירים. לאורך השנים טיפלתי באנשים המתמודדים עם דיכאון והפרעות חרדה, פוסט טראומה, בדידות, משברי חיים, קשיים במערכות יחסים והפרעות נפשיות.
אני בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (M.SW) מאוניברסיטת תל אביב, עם התמחות בטיפול בגישה פסיכודינמית במבוגרים, ומטפלת בגישה אינטגרטיבית גמישה ופמיניסטית, המשלבת גישה פסיכודינמית התייחסותית וטיפול נרטיבי, תוך התאמת הטיפול והגישה לצרכיו של האדם. בנוסף, למדתי טיפול זוגי במכון ברקאי וכיום אני בתהליך הסמכה מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
הטיפול מתקיים בקליניקה או באופן מקוון, בהתאם לצורך ולהתאמה.
הורים רוצים לדעת מה עובר על הילדים שלהם.
זה טבעי.
אבל בגיל ההתבגרות יש דברים שלא תמיד קל לומר דווקא לאנשים הקרובים ביותר.
טיפול רגשי יכול לתת לנער או לנערה מקום שבו אפשר להיות לרגע מחוץ לציפיות של בית הספר, החברים והמשפחה.
מקום שבו אפשר לנסות להבין מי אני, מה עובר עליי ומה אני צריך.
אם אתם מודאגים מהבן או הבת שלכם, מזהים שינוי בהתנהגות או מרגישים שהם מתמודדים עם קושי רגשי, חברתי או משפחתי, אתם מוזמנים לפנות אליי לשיחת היכרות.
נוכל להבין יחד מה קורה ולבדוק האם טיפול רגשי או הדרכת הורים יכולים להתאים.
אפרת אייכבאום
עובדת סוציאלית קלינית (M.SW)
פסיכותרפיה למבוגרים ובני נוער