השארת פרטים
יש רגעים שמחלקים מערכת יחסים לשניים.
מה שהיה לפני שגיליתי.
ומה שקורה מאז.
גילוי של בגידה יכול לערער כמעט בבת אחת דברים שנבנו במשך שנים. האמון באדם הקרוב ביותר, הביטחון בתוך הקשר ולעיתים גם הביטחון של האדם בעצמו.
פתאום עולות שאלות שלא היו שם קודם. כמה זמן זה נמשך? איך לא ראיתי? האם היו עוד פעמים? מה היה אמיתי בתוך כל השנים שלנו? האם אני יכול או יכולה להאמין שוב לאדם שנמצא לידי?
ולצד כל אלה נמצאת שאלה אחת גדולה: האם אפשר בכלל להמשיך מכאן?
אין תשובה אחת שמתאימה לכל זוג. יש זוגות שמצליחים לבנות מחדש קשר אחרי בגידה, ויש זוגות שמבינים שהפגיעה עמוקה מדי או שהם אינם רוצים להמשיך יחד. אבל לפני שמגיעים להחלטה, לפעמים צריך קודם להבין מה בדיוק קרה לזוגיות ומה כל אחד מבני הזוג רוצה עכשיו.
בגידה אינה רק אירוע שהתרחש מחוץ למערכת היחסים. עבור בן או בת הזוג שנפגעו, היא יכולה לשנות גם את הדרך שבה מסתכלים לאחור על הקשר כולו.
זיכרונות שפעם היו טובים מקבלים פתאום משמעות אחרת. חופשה משותפת יכולה להפוך לרגע שבו עולה השאלה: "האם כבר אז זה קרה?" הודעה בטלפון יכולה לעורר חשד. איחור מהעבודה, שהיה פעם דבר שגרתי לחלוטין, יכול להפוך למקור של חרדה.
גם כאשר הבגידה הסתיימה, תחושת הביטחון לא בהכרח חוזרת יחד איתה.
בן הזוג שנפגע יכול למצוא את עצמו בודק, שואל וחוזר שוב ושוב לאותם פרטים. לפעמים הוא רוצה לדעת הכול. לפעמים הוא מצטער ששאל.
הצד שבגד יכול להרגיש אשמה וחרטה, אבל עם הזמן גם תסכול מכך שהאירוע ממשיך להיות נוכח בכל שיחה.
"אני כבר לא שם."
"אמרתי שאני מצטער."
"כמה פעמים עוד נצטרך לדבר על זה?"
אבל עבור האדם שנפגע, השאלה אינה בהכרח רק מה קרה אז. היא האם אפשר להרגיש בטוח עכשיו.
אחרי בגידה יש לפעמים לחץ להגיע מהר להחלטה.
להישאר או להיפרד.
לסלוח או לא לסלוח.
אבל סליחה אינה כפתור שלוחצים עליו, והיא גם אינה תנאי הכרחי כדי להתחיל להבין מה קרה.
לפעמים האדם שנפגע עדיין אוהב מאוד את בן הזוג שבגד בו ובאותו הזמן מרגיש כלפיו כעס עצום. הוא יכול לרצות להתקרב אליו בבוקר ולרצות שיעזוב את הבית בערב.
הרגשות הסותרים האלה יכולים להיות מבלבלים, אבל הם אינם חריגים במצב כזה.
אפשר לאהוב אדם ולהרגיש שנפגענו ממנו עמוקות.
אפשר לרצות שהקשר ישרוד ועדיין לא לדעת אם נצליח לסמוך שוב.
לפני ששואלים אם אפשר לסלוח, לפעמים כדאי לשאול מה צריך לקרות כדי שאפשר יהיה בכלל להתחיל להתמודד עם הפגיעה.
אמון שנפגע לא חוזר רק משום שהבגידה הסתיימה.
גם הבטחה ש"זה לעולם לא יקרה שוב" לא תמיד מספיקה.
בניית אמון היא בדרך כלל תהליך. היא קשורה לאופן שבו בני הזוג מדברים על מה שקרה, ליכולת לקחת אחריות על הפגיעה ולדרך שבה הקשר מתנהל מכאן והלאה.
עבור הצד שנפגע, יכולה להיות חשיבות לתחושה שהוא מקבל תשובות ושלא ממשיכים להסתיר ממנו דברים. עבור הצד שבגד, התהליך יכול לדרוש יכולת להישאר בתוך הכאב והכעס של בן הזוג גם כאשר קשה לשמוע אותם.
אבל גם כאן יש צורך למצוא עם הזמן איזון.
מערכת יחסים אינה יכולה להתקיים לאורך שנים כאשר אדם אחד הוא החשוד והאחר הוא החוקר. אם בני הזוג רוצים להמשיך יחד, בשלב מסוים צריך לנסות לבנות מערכת יחסים שבה האמון אינו מבוסס רק על בדיקות ופיקוח.
הדרך לשם יכולה לקחת זמן.
אחת השאלות שעולות כמעט תמיד אחרי בגידה היא למה.
לפעמים האדם שנפגע שואל את עצמו: מה היה חסר בי?
אבל בגידה אינה בהכרח הוכחה לכך שבן או בת הזוג שנפגעו לא היו טובים מספיק.
הסיבות לבגידה יכולות להיות שונות מאוד. לפעמים יש ריחוק ממושך בתוך הזוגיות. לפעמים מדובר בצורך של האדם שבגד להרגיש רצוי או משמעותי. יש מקרים שבהם הבגידה מתרחשת בתקופה של משבר אישי, ויש אנשים שמתקשים להתמודד עם גבולות, מחויבות או אינטימיות.
ולפעמים אין הסבר אחד פשוט שמסדר הכול.
להבין מדוע התרחשה בגידה אינו אומר להצדיק אותה.
זו הבחנה חשובה.
אפשר לנסות להבין מה קרה בתוך האדם ובתוך מערכת היחסים, ובאותו הזמן להשאיר את האחריות על הבחירה לבגוד אצל מי שבחר לעשות זאת.
אם זוג מחליט לנסות להמשיך יחד, השאלה "למה זה קרה?" יכולה להיות משמעותית לא כדי למצוא אשמים נוספים, אלא כדי להבין מה צריך להשתנות כדי לא לחזור לאותו מקום.
לא בהכרח.
לפעמים בגידה מתרחשת בתוך זוגיות שהיו בה קשיים משמעותיים. בני הזוג התרחקו, האינטימיות נעלמה או שהתקשורת ביניהם נשחקה במשך שנים.
אבל יש גם בגידות שמתרחשות בתוך מערכות יחסים שאחד מבני הזוג חווה כטובות.
זו אחת הסיבות לכך שהגילוי יכול להיות כל כך מטלטל.
"חשבתי שהיה לנו טוב."
גם אם היו קשיים בזוגיות, חשוב להפריד בין האחריות המשותפת על מערכת היחסים לבין האחריות על הבגידה עצמה.
שני בני הזוג יכולים להיות אחראים לדפוסים שנוצרו ביניהם.
אבל הבחירה לנהל קשר מחוץ לזוגיות אינה הופכת אוטומטית לאחריות משותפת.
בטיפול אפשר להחזיק את שני הדברים במקביל: לתת מקום לפגיעה וללקיחת האחריות, ובהמשך, אם בני הזוג בוחרים להישאר יחד, להתבונן גם במערכת היחסים שהייתה לפני הבגידה ובזו שהם רוצים ליצור אחריה.
לא כל בגידה כוללת בהכרח קשר מיני.
לפעמים נוצר קשר רגשי עמוק עם אדם מחוץ לזוגיות. שיחות אינטימיות, הודעות שמסתירים, שיתוף בדברים שכבר לא משתפים בהם את בן או בת הזוג ותחושה שיש אדם אחר שמכיר אותנו באופן שהאדם שחי איתנו כבר לא מכיר.
עבור חלק מהאנשים, בגידה רגשית יכולה להיות כואבת לא פחות מבגידה מינית ולעיתים אפילו יותר.
הגבולות אינם זהים אצל כל זוג.
מה שאדם אחד מגדיר כבגידה, אדם אחר יכול לראות אחרת.
לכן השאלה אינה רק האם התקיים מגע פיזי, אלא גם אילו גבולות הוגדרו או הובנו בתוך מערכת היחסים, מה הוסתר ומה המשמעות שהייתה לקשר האחר.
העולם הדיגיטלי יצר גם אזורים חדשים של עמימות.
התכתבות עם אדם מהעבר.
פלירטוט באינסטגרם.
שימוש באפליקציות היכרויות.
שיחות מיניות או אינטימיות שלא הגיעו למפגש פיזי.
לפעמים בני הזוג מגלים שהם בכלל לא הגדירו ביניהם מה נחשב מבחינתם לחציית גבול.
אחד אומר: "אבל מעולם לא נפגשנו."
השני אומר: "הסתרת ממני קשר במשך חצי שנה. מבחינתי זו בגידה."
אין הגדרה אחת שתכריע עבור כל הזוגות.
אבל אם אחד מבני הזוג ניהל בסתר מערכת יחסים או קשר אינטימי שהוא ידע שיפגע בצד השני אם יתגלה, יש מקום לדבר על משמעות ההסתרה ועל הפגיעה שנוצרה.
אחרי גילוי בגידה, האדם שנפגע יכול לחזור לאותן שאלות פעמים רבות.
מתי זה התחיל?
איפה נפגשתם?
מה אמרת לה עליי?
האם אהבת אותו?
השאלות יכולות להיות קשות מאוד לשני הצדדים.
אבל לפעמים החזרה עליהן היא ניסיון של הנפש להרכיב מחדש סיפור שהתפרק.
האדם חשב שהוא יודע מה התרחש בחייו בתקופה מסוימת, ופתאום הוא מגלה שהייתה מציאות נוספת שלא הכיר.
הצורך להבין הוא במידה מסוימת ניסיון להחזיר סדר ושליטה.
עם זאת, לא כל פרט בהכרח מסייע לתהליך. יש פרטים שיכולים להכאיב בלי לתרום להבנה או לשיקום.
בטיפול אפשר לנסות להבין אילו שאלות חשובות כדי לעבד את מה שקרה, ואילו שאלות עלולות להשאיר את בני הזוג בתוך מעגל שאין לו סוף.
קל להבין מדוע רוב תשומת הלב מופנית לאדם שנפגע, ובצדק.
אבל אם המטרה היא לבדוק האם ניתן לשקם את הזוגיות, יש צורך להבין גם את האדם שבגד.
מה קרה לו?
איך הוא מבין היום את הבחירות שעשה?
האם הוא מסוגל לקחת אחריות בלי להפוך מיד את הקשיים בזוגיות להסבר שמסיר ממנו אחריות?
והאם הוא באמת רוצה להישאר בקשר?
לפעמים האדם שבגד עצמו נמצא במשבר. הוא יכול להתחרט מאוד על מה שעשה ובאותו הזמן להתאבל על הקשר האחר שהסתיים. אלו רגשות שקשה מאוד להביא אל מול בן הזוג שנפגע.
טיפול זוגי יכול ליצור מרחב שבו אפשר בהדרגה לדבר גם על המורכבות הזו, מבלי לטשטש את הפגיעה שנגרמה.
זו שאלה מורכבת שאין לה תשובה אחת שמתאימה לכל מצב.
כאשר הבגידה כבר התגלתה, ההתמודדות היא עם המשבר שנוצר. כאשר היא עדיין מוסתרת, עולות שאלות אחרות סביב סודות, אחריות והמשמעות של גילוי או המשך ההסתרה.
טיפול יכול להיות מקום לחשוב על השאלות האלה לעומק ולא רק מתוך הפחד המיידי מהתוצאה.
כאשר קיימים גם היבטים רפואיים הנוגעים לבריאות המינית של בן או בת הזוג, יש כמובן משמעות נוספת לאחריות ולשמירה על בריאותם.
אולי זו בכלל לא המטרה.
אחרי משבר אמון משמעותי, קשה למחוק את מה שקרה ולחזור לנקודה שבה היינו קודם.
הבגידה הופכת לחלק מההיסטוריה של מערכת היחסים.
אבל אם בני הזוג בוחרים להמשיך יחד, אפשר לשאול שאלה אחרת: האם אפשר לבנות זוגיות חדשה מתוך מה שנשאר?
לפעמים המשבר חושף דברים שהיו בקשר זמן רב ולא קיבלו מקום.
לפעמים הוא מכריח את בני הזוג לדבר בפעם הראשונה בכנות על בדידות, מיניות, צרכים או פחדים.
זה כמובן לא הופך את הבגידה לדבר שהיה צריך לקרות.
אבל אחרי שהיא כבר קרתה, בני הזוג יכולים לבחור האם ואיך להתמודד עם מה שהיא חשפה.
בטיפול זוגי אחרי בגידה חשוב קודם כול לתת מקום למשבר ולא למהר לעבור לשאלה כיצד "מתקנים" את הזוגיות.
אני מטפלת בגישה פסיכודינמית והתייחסותית. בתוך הטיפול אפשר להתבונן בפגיעה שנוצרה, במשמעות שלה עבור כל אחד מבני הזוג ובדפוסים שהתקיימו בקשר לפני המשבר ולאחריו.
אפשר לנסות להבין מה קרה לאמון ומה כל אחד מבני הזוג צריך כדי לבדוק אם הוא מסוגל להישאר בקשר.
בהמשך, כאשר הדבר מתאים, אפשר להתבונן גם בשאלות עמוקות יותר. מה היה חסר בתוך מערכת היחסים? אילו צרכים לא קיבלו מקום? כיצד כל אחד מבני הזוג מתמודד עם קרבה, אינטימיות, דחייה ומחויבות?
המטרה אינה למצוא הסבר שיהפוך את הבגידה ללגיטימית.
המטרה היא להבין את מערכת היחסים ואת האנשים שנמצאים בתוכה, כדי שיוכלו לקבל החלטה מודעת יותר לגבי ההמשך.
לפעמים בני זוג מגיעים לטיפול כשהם בכלל לא יודעים אם הם רוצים להציל את הקשר.
וזה בסדר.
לא חייבים להגיע לטיפול עם החלטה.
אפשר להגיע גם עם שאלה.
האם אני עדיין רוצה להיות כאן?
האם אני מסוגל לסמוך שוב?
האם אנחנו נשארים יחד כי אנחנו באמת רוצים, או בגלל הילדים, הפחד או השנים שכבר השקענו?
לפעמים התהליך מוביל לבנייה מחודשת של הקשר. לפעמים הוא מוביל לפרידה.
המטרה אינה להחליט עבור בני הזוג מה נכון להם, אלא לאפשר להם להבין טוב יותר מה הם מרגישים ומה הם רוצים לעשות עם מערכת היחסים שלהם.
בגידה יכולה לערער שכבות בסיסיות מאוד בקשר. מעבר למעשה עצמו, בני הזוג עשויים להתמודד עם אובדן אמון, כעס, פגיעה בערך העצמי ושאלות לגבי מה שהיה אמיתי בקשר ומה ניתן לבנות מכאן והלאה. בטיפול אפשר לתת מקום לפגיעה ולמשמעות שלה עבור שני בני הזוג, להבין מה התרחש בתוך מערכת היחסים ולבחון האם וכיצד ניתן לבנות מחדש אמון וקרבה.
שמי אפרת אייכבאום, עובדת סוציאלית קלינית (M.SW), בעלת 20 שנות ניסיון בטיפול במבוגרים ובבני נוער והתמחות בבריאות הנפש. לאורך השנים טיפלתי באנשים המתמודדים עם קשיים במערכות יחסים, משברי חיים, דיכאון, חרדה, בדידות והפרעות נפשיות. הניסיון המקצועי שלי כולל פסיכותרפיה למבוגרים ולבני נוער במסגרת התחנה לבריאות הנפש, עבודה טיפולית עם בני נוער והוריהם במרפאת הנוער של עיריית הרצליה, טיפול במבוגרים, בני נוער ובזוגות בקליניקה פרטית וכן ניסיון בתחום השיקום הפסיכיאטרי ובניהול מסגרות למתמודדי נפש.
אני בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (M.SW) מאוניברסיטת תל אביב, עם התמחות בטיפול בגישה פסיכודינמית במבוגרים, ומטפלת בגישה אינטגרטיבית גמישה ופמיניסטית, המשלבת גישה פסיכודינמית התייחסותית וטיפול נרטיבי, תוך התאמת הטיפול והגישה לצרכיו של האדם ושל בני הזוג. בנוסף, למדתי טיפול זוגי במכון ברקאי וכיום אני בתהליך הסמכה מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
הטיפול מתקיים בקליניקה או באופן מקוון, בהתאם לצורך ולהתאמה.
גילוי של בגידה יכול ליצור תחושה שצריך לקבל מיד החלטה גדולה.
להישאר.
לעזוב.
לסלוח.
לסיים.
אבל לפעמים, לפני שמחליטים על העתיד, צריך להבין מה קרה בהווה.
אם אתם מתמודדים עם משבר אמון או בגידה בזוגיות ולא יודעים אם אפשר או נכון להמשיך מכאן, אפשר לפנות לשיחת היכרות. נוכל להתחיל להבין את המשבר, את מה שכל אחד מכם חווה ואת השאלות שצריך לברר כדי להחליט כיצד ממשיכים.
אפרת אייכבאום
עובדת סוציאלית קלינית (M.SW)
פסיכותרפיה וטיפול בגישה פסיכודינמית והתייחסותית