השארת פרטים
יש בני נוער שנכנסים לחדר ומיד מרגישים בנוח.
ויש כאלה שקודם בודקים מי נמצא שם.
איפה אפשר לשבת בלי למשוך תשומת לב. מי מסתכל עליהם. מה יקרה אם יגידו משהו טיפשי.
לפעמים הם יודעים בדיוק מה הם רוצים לומר, אבל המילים נשארות בפנים.
הם רוצים להשתתף בשיחה, להכיר חברים חדשים, להצביע בכיתה או אפילו לשלוח הודעה למישהו שמוצא חן בעיניהם.
אבל משהו עוצר אותם.
מבחוץ הם יכולים להיראות שקטים, ביישנים או מופנמים.
מבפנים יכולה להתנהל שיחה אחרת לגמרי.
"מה יחשבו עליי?"
"אני בטח אגיד משהו מטומטם."
"אף אחד לא באמת רוצה להיות חבר שלי."
"כולם יותר מעניינים ממני."
ביטחון עצמי אצל בני נוער אינו נבנה רק מהצלחות או ממחמאות.
הוא קשור לדרך שבה נער או נערה למדו לראות את עצמם, לחוויות שעברו, למקום שמצאו או לא מצאו בתוך הקבוצה ולמערכות היחסים המשמעותיות בחייהם.
טיפול רגשי יכול להיות מקום שבו אפשר להתחיל להבין כיצד נוצר הקול שאומר "אני לא מספיק טוב", ולנסות בהדרגה לבנות מערכת יחסים אחרת עם עצמנו ועם האנשים שסביבנו.
גיל ההתבגרות הוא תקופה רגישה במיוחד בכל מה שקשור לביטחון עצמי.
בני נוער מתחילים להתרחק בהדרגה מהזהות שהוגדרה עבורם בעיקר בתוך המשפחה ולנסות להבין מי הם בפני עצמם.
ובתוך התהליך הזה, המבט של בני גילם מקבל חשיבות עצומה.
האם אני מקובל?
האם רוצים להיות בחברתי?
האם אני מעניין?
האם יש לי מה להציע?
חוסר ביטחון מסוים הוא חלק טבעי מההתבגרות.
אבל כאשר נער או נערה מתחילים להימנע מדברים שהם רוצים לעשות משום שהם אינם מאמינים בעצמם, כדאי לנסות להבין מה קורה.
הקושי יכול להופיע בלימודים, בחברה, בקשרים רומנטיים או אפילו בתוך המשפחה.
לפעמים הוא נמצא כמעט בכל מקום.
לא תמיד אפשר לזהות חוסר ביטחון מבחוץ.
יש נערים שקטים ומופנמים שמרגישים דווקא בטוחים מאוד בעצמם.
ויש בני נוער חברותיים ומצחיקים שמסתירים תחושה עמוקה שהם אינם מספיק טובים.
חוסר ביטחון יכול להתבטא בהימנעות ממצבים חברתיים, בקושי לדבר מול הכיתה או בפחד ליזום קשרים חדשים.
אבל הוא יכול להופיע גם בדרכים פחות צפויות.
נערה יכולה להפוך לפרפקציוניסטית משום שהיא מרגישה שאסור לה לטעות.
נער יכול לנסות להצחיק את כולם ללא הפסקה משום שהוא חושש שאם לא יהיה מצחיק, לא ירצו אותו.
מתבגר יכול להסכים לכל מה שהחברים רוצים משום שהוא מפחד שאם יגיד "לא", יישאר לבד.
לפעמים חוסר הביטחון מסתתר דווקא מאחורי התנהגות מתריסה או ניסיון להוכיח כל הזמן מי יותר חזק ומי יותר מוצלח.
לכן השאלה אינה רק כיצד המתבגר מתנהג.
כדאי לנסות להבין גם מה הוא חושב על עצמו כשהוא נשאר לבד.
לא כל נער שקט זקוק לטיפול.
מופנמות היא תכונת אישיות, ואין שום דבר שצריך לתקן בה.
יש בני נוער שמעדיפים קבוצה קטנה של חברים, זקוקים לזמן לבד ואינם נהנים להיות במרכז תשומת הלב.
הם יכולים להיות מאושרים ובטוחים בעצמם בדיוק כפי שהם.
הקושי מתחיל כאשר השקט אינו בחירה.
כאשר נער רוצה לדבר אבל מפחד.
כאשר נערה רוצה להצטרף לקבוצה אבל משוכנעת שלא ירצו אותה.
כאשר המתבגר מוותר שוב ושוב על דברים שחשובים לו משום שהוא אינו מאמין שיש לו מקום.
ההבדל אינו נמצא במספר החברים או בכמה אדם מדבר.
הוא נמצא בעיקר בשאלה האם המתבגר מרגיש חופשי להיות מי שהוא, או שהפחד מנהל עבורו את הבחירות.
דימוי עצמי הוא הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מי שאנחנו.
אני חכם.
אני משעמם.
אני אדם שאפשר לאהוב.
אני תמיד הורס הכול.
חלק מהאמונות האלה נוצרות לאורך שנים.
הן מושפעות מהמשפחה, מבית הספר, מהחברים ומהחוויות שעברנו.
נער שספג במשך שנים ביקורת עלול להתחיל לבקר את עצמו עוד לפני שמישהו אחר מספיק לעשות זאת.
נערה שחוותה דחייה חברתית יכולה להגיע לקבוצה חדשה כשהיא כבר משוכנעת שגם שם לא ירצו אותה.
כך חוויה מהעבר יכולה להמשיך להשפיע על קשרים חדשים.
בטיפול אפשר להתחיל לזהות את הסיפור הזה ולשאול:
האם זו באמת מי שאני?
או שזו הדרך שלמדתי לראות את עצמי?
חרדה חברתית וחוסר ביטחון עצמי יכולים להופיע יחד, אבל הם אינם בדיוק אותו הדבר.
נער עם חרדה חברתית עשוי לחשוש מאוד משיפוט, מבוכה או השפלה במצבים שבהם אנשים אחרים רואים אותו.
הוא יכול להימנע מדיבור מול הכיתה, מאירועים חברתיים או מהיכרות עם אנשים חדשים.
ככל שהוא נמנע, הוא מקבל פחות הזדמנויות לגלות שהוא דווקא מסוגל להתמודד.
וכך נוצר מעגל.
אני מפחד.
אני נמנע.
ההימנעות מרגיעה אותי לרגע.
אבל בפעם הבאה אני מפחד אפילו יותר.
במצבים כאלה אפשר להתייחס גם למחשבות ולרגשות שמאחורי הפחד וגם, בהתאם לצורך, לעבוד בהדרגה על ההתמודדות עם המצבים שמהם המתבגר נמנע.
כאשר מדובר בהפרעת חרדה משמעותית, חשוב להתאים את הגישה הטיפולית לאופי הקושי ולשקול לפי הצורך גם טיפול ממוקד חרדה.
אילמות סלקטיבית היא מצב שבו ילד או מתבגר שמסוגל לדבר מתקשה או אינו מצליח לדבר במצבים חברתיים מסוימים, אף שבמצבים אחרים הוא מדבר באופן רגיל.
לדוגמה, ילד יכול לדבר בחופשיות בבית אבל לא להצליח לדבר בבית הספר.
חשוב להבין שלא מדובר בהכרח בבחירה לשתוק או בהתנהגות מכוונת.
לעיתים קיימת חרדה משמעותית סביב הדיבור במצבים מסוימים.
אילמות סלקטיבית מתחילה בדרך כלל בילדות, אך ההשפעה שלה יכולה להמשיך גם לשנים מאוחרות יותר, במיוחד כאשר החוויות שנוצרו סביבה השפיעו על הביטחון העצמי ועל הקשרים החברתיים.
נערה שהתמודדה בילדות עם אילמות סלקטיבית יכולה כבר לדבר היום, אבל עדיין להרגיש שהיא "הילדה השקטה שאף פעם לא אומרת כלום".
נער יכול להתגבר על הקושי לדבר בכיתה ועדיין להימנע מסיטואציות שבהן הוא חושש להיות במרכז תשומת הלב.
במקרים של אילמות סלקטיבית פעילה נדרשת הערכה מקצועית והתאמת טיפול למצב. לעיתים הטיפול כולל עבודה הדרגתית ומותאמת עם החרדה ועם מצבי הדיבור, בשיתוף ההורים והמסגרת החינוכית.
כאשר הקושי עצמו כבר מאחורינו, טיפול רגשי יכול לעסוק גם בחותם שהוא השאיר על הדימוי העצמי.
לפעמים תפקיד שקיבלנו בילדות ממשיך איתנו הרבה אחרי שהוא כבר אינו מתאים לנו.
"הביישן."
"השקטה."
"זה שלא מדבר."
כאשר הסביבה מתרגלת לראות ילד בדרך מסוימת, לפעמים קשה לו לצאת מהתפקיד.
גם כשהוא רוצה להשתנות, הוא מרגיש שכולם כבר יודעים מי הוא.
כל ניסיון פתאום לדבר יותר מרגיש מוזר.
"מה הם יחשבו אם פתאום אתחיל להשתתף?"
כך הזהות הישנה יכולה להפוך בעצמה למחסום.
אחד הדברים שאפשר לעשות בטיפול הוא לאפשר למתבגר להכיר חלקים בעצמו שאולי לא קיבלו מספיק מקום.
הוא לא חייב להפוך לאדם הכי חברותי בחדר.
אבל הוא יכול לגלות שהוא גם לא חייב להישאר לנצח בתפקיד שנוצר עבורו כשהיה ילד.
עבור בני נוער רבים, ביטחון עצמי נבנה גם מתוך תחושת השייכות.
אבל מה קורה כאשר קשה למצוא את המקום הזה?
נער יכול להרגיש שהוא תמיד נמצא בשולי הקבוצה.
נערה יכולה להיות מוקפת בחברות ועדיין לחשוש שאם תפסיק להתאמץ, הן יוותרו עליה.
יש בני נוער שמנסים להתאים את עצמם לכל קבוצה שאליה הם מגיעים.
הם משנים את הדרך שבה הם מדברים, את הדברים שהם אוהבים ואת הדעות שלהם.
המטרה ברורה.
להשתייך.
אבל המחיר יכול להיות תחושה שאף אחד לא באמת מכיר אותם.
בטיפול אפשר לנסות להבין מה המתבגר חושב שהוא צריך להיות כדי שאחרים ירצו להיות איתו.
ולאט לאט לבדוק האם אפשר ליצור קשרים שבהם יש מקום גם למי שהוא באמת.
חוסר ביטחון עצמי לא תמיד גורם לבני נוער להתרחק מאנשים.
לפעמים הוא גורם להם לעשות בדיוק את ההפך.
להסכים להכול.
נערה יכולה לעשות דברים שאינה רוצה כדי לא לאבד חברה.
נער יכול להצטרף להתנהגות שמנוגדת למה שהוא מאמין בו משום שהוא חושש שהקבוצה תדחה אותו.
הריצוי יכול לתת תחושת ביטחון זמנית.
אם אעשה מה שכולם רוצים, ימשיכו לרצות אותי.
אבל לאורך זמן המתבגר עלול לאבד את התחושה שמותר גם לו לרצות משהו.
בטיפול אפשר להתחיל לזהות את המקומות האלה ולשאול מה כל כך מפחיד באפשרות לומר "לא".
לפעמים חוסר ביטחון נראה מבחוץ דווקא כמו הצטיינות.
הנער משקיע בלימודים.
הנערה מקבלת ציונים גבוהים.
הכול נראה מצוין.
אבל בפנים יש פחד מתמיד.
אסור לי לטעות.
אם אקבל ציון נמוך, כולם יגלו שאני לא באמת חכמה.
אם לא אהיה הכי טוב, אני לא שווה מספיק.
פרפקציוניזם יכול להפוך הישגים למקור של לחץ במקום לסיפוק.
גם הצלחה אינה באמת מרגיעה, משום שמיד מגיע המבחן הבא.
בטיפול אפשר להתבונן בקשר שבין הישגים לערך עצמי ולנסות להבין מדוע האפשרות לטעות מרגישה מאיימת כל כך.
הדוגמאות הבאות מומצאות ונועדו להמחשה בלבד. הן אינן מתארות מטופלים אמיתיים.
דמיינו נערה בת 15 בשם מאיה.
מאיה הייתה ילדה שקטה מאוד ובשנות בית הספר הראשונות התמודדה עם קושי משמעותי לדבר בסביבה החינוכית.
כיום היא כבר מדברת בבית הספר, אבל כמעט לעולם אינה משתתפת בשיעורים.
כשהמורה שואלת שאלה והיא יודעת את התשובה, היא מרגישה את הדופק עולה ומיד מורידה את הראש.
בטיפול דינמי אפשר לנסות להבין את החוויה שלה סביב האפשרות שיראו וישמעו אותה.
מה כל כך מפחיד בלהיות במרכז תשומת הלב? מה היא מדמיינת שיקרה אם תטעה? ואיך החוויות שלה כילדה הפכו לחלק מהדרך שבה היא רואה את עצמה היום?
לצד העבודה הרגשית, ניתן במקרים מתאימים לשלב עבודה הדרגתית סביב ההתנהגות עצמה.
לא להתחיל מיד בהצגה מול הכיתה, אלא לבנות צעדים קטנים ומציאותיים שמאפשרים לה לחוות הצלחה בלי להציף אותה.
יואב, בן 16, הוא הילד שמצחיק את כולם.
יש לו חברים והוא כמעט תמיד במרכז.
אבל כשהוא לבד, הוא מרגיש שאף אחד לא באמת מכיר אותו.
הוא משוכנע שאם יפסיק להצחיק, אנשים יאבדו בו עניין.
בטיפול אפשר להתבונן בתפקיד שההומור קיבל בחיים שלו.
מתי הוא למד שהוא צריך לבדר אנשים כדי לקבל מקום? מה קורה כאשר הוא עצוב או זקוק לעזרה? האם הוא מרגיש שמותר לו להיות בקשר גם בלי לספק לאחרים משהו?
העבודה במקרה כזה אינה להפוך אותו לפחות מצחיק.
המטרה יכולה להיות לעזור לו לגלות שההומור הוא חלק ממנו, אבל הוא לא הדבר היחיד שהופך אותו לראוי לקשר.
נועה, בת 17, מוקפת בחברות.
אבל היא כמעט אף פעם לא בוחרת מה הן יעשו.
היא הולכת לאן שהחברות רוצות, מסכימה גם כשלא נוח לה ומפחדת מאוד מעימותים.
מבחוץ היא נראית חברותית.
בפנים היא משוכנעת שאם תעמוד על שלה, אנשים יעזבו.
בטיפול דינמי אפשר לנסות להבין את הפחד מאובדן הקשר ואת החוויות שיצרו אותו.
במקביל, אפשר לתרגל בהדרגה גם התנהגויות חדשות.
להביע העדפה.
להגיד "לא" בסיטואציה קטנה.
לגלות שמחלוקת אינה בהכרח סוף של מערכת יחסים.
השילוב בין הבנת המקור הרגשי לבין ההתנסות בדרך חדשה יכול לאפשר בהדרגה יותר חופש בתוך קשרים.
כאשר נער או נערה מגיעים לטיפול עם ביטחון עצמי נמוך, המטרה אינה פשוט לומר להם שהם נהדרים עד שהם יאמינו לנו.
מחמאות יכולות להיות נעימות.
אבל כאשר אדם מחזיק בתוכו במשך שנים אמונה שהוא אינו מספיק טוב, משפט חיובי מבחוץ לא תמיד מצליח לשנות אותה.
אני מטפלת בבני נוער בגישה פסיכודינמית והתייחסותית.
בתוך הטיפול אפשר לנסות להבין כיצד נבנה הדימוי העצמי של המתבגר.
אילו חוויות השפיעו עליו?
אילו מערכות יחסים עיצבו את הדרך שבה הוא רואה את עצמו?
איזה תפקיד הוא למד לקחת בתוך המשפחה או בתוך הקבוצה החברתית?
גם הקשר שנוצר בתוך הטיפול יכול להיות משמעותי.
עבור נער שמפחד משיפוט, האפשרות לדבר עם אדם אחר ולהרגיש שמקשיבים לו בלי לבקר אותו יכולה להיות חוויה חשובה.
עבור נערה שרגילה לרצות את כולם, הטיפול יכול להיות מקום שבו היא מתחילה לזהות מה היא עצמה רוצה.
השינוי אינו בהכרח להפוך מאדם חסר ביטחון לאדם שבטוח בעצמו בכל מצב.
אולי ביטחון עצמי בריא הוא משהו מציאותי יותר.
לדעת שלא כולם חייבים לאהוב אותי.
להבין שמותר לי לטעות.
להעז לומר משהו גם כשאני לא בטוח במאה אחוז שהוא נכון.
ולהאמין שגם כאשר מישהו אחר אינו בוחר בי, זה לא אומר שאין בי ערך.
לפעמים חשוב להבין מאיפה הקושי הגיע.
ולפעמים חשוב גם להתחיל לעשות משהו אחרת.
שני הדברים אינם בהכרח סותרים.
נער עם חוסר ביטחון יכול להבין היטב מדוע הוא מפחד לדבר עם אנשים חדשים, אבל עדיין להזדקק להתנסות הדרגתית ביצירת קשר.
נערה יכולה להבין מדוע היא מרצה אחרים, אבל עדיין ללמוד בהדרגה כיצד להציב גבול.
בגישה הפסיכודינמית וההתייחסותית הדגש הוא על הבנת העולם הפנימי והדפוסים שנוצרו לאורך החיים ובתוך מערכות יחסים.
כאשר יש צורך בעבודה התנהגותית מובנית או בטיפול ממוקד בהפרעה מסוימת, ניתן לבחון את המענה המתאים ולהפנות או לשלב גורמי מקצוע נוספים לפי הצורך.
המטרה היא להתאים את הטיפול לאדם ולא לנסות להתאים כל אדם לאותה שיטת טיפול.
כשהילד שלנו אומר "אני לא שווה כלום", קשה מאוד לא לענות מיד:
"מה פתאום?"
"אתה מדהים."
"תראה כמה חברים יש לך."
התגובה טבעית.
אבל לפעמים כדאי קודם לנסות להבין.
מה קרה שגרם לך להרגיש כך?
מתי אתה מרגיש ככה?
מה אתה חושב שאחרים רואים כשהם מסתכלים עליך?
לא צריך להסכים עם הדרך שבה המתבגר רואה את עצמו כדי להקשיב לה.
לפעמים עצם התחושה שמישהו מוכן לשמוע את החוויה שלנו בלי למהר לתקן אותה יכולה לפתוח שיחה אחרת.
חשוב גם להיזהר מהשוואות.
"לאחותך אף פעם לא הייתה בעיה כזו" או "כשהייתי בגילך היו לי הרבה פחות חברים" אולי נאמרים מתוך ניסיון להכניס דברים לפרופורציה, אבל עבור המתבגר הם עלולים לחזק את התחושה שלא באמת מבינים אותו.
כאשר חוסר הביטחון גורם להימנעות משמעותית, למצוקה או לפגיעה בחיים החברתיים והלימודיים, כדאי לשקול פנייה להתייעצות מקצועית.
ביטחון עצמי בגיל ההתבגרות מושפע מהאופן שבו בני נוער רואים את עצמם, מהקשרים החברתיים שלהם ומהתחושה שיש להם מקום וערך גם כשהם אינם עומדים בציפיות של אחרים. כאשר חוסר הביטחון מתחיל להוביל להימנעות, הסתגרות, חרדה חברתית או קושי להביא את עצמם לידי ביטוי, בטיפול אפשר לנסות להבין מה עומד מאחוריו ולעזור לנער או לנערה לפתח תחושת עצמי יציבה ובטוחה יותר.
שמי אפרת אייכבאום, עובדת סוציאלית קלינית (M.SW), בעלת 20 שנות ניסיון בטיפול במבוגרים ובבני נוער והתמחות בבריאות הנפש. לאורך השנים טיפלתי בבני נוער המתמודדים עם קשיים בביטחון ובדימוי העצמי, חרדה, בדידות, קשיים חברתיים ומשברי חיים. הניסיון המקצועי שלי כולל פסיכותרפיה למבוגרים ולבני נוער במסגרת התחנה לבריאות הנפש, עבודה טיפולית עם בני נוער והוריהם במרפאת הנוער של עיריית הרצליה, טיפול בבני נוער בקליניקה פרטית וכן עבודה טיפולית פרטנית עם בני נוער וצעירים.
אני בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (M.SW) מאוניברסיטת תל אביב, עם התמחות בטיפול בגישה פסיכודינמית במבוגרים, ומטפלת בגישה אינטגרטיבית גמישה ופמיניסטית, המשלבת גישה פסיכודינמית התייחסותית וטיפול נרטיבי, תוך התאמת הטיפול והגישה לצרכיו של הנער או הנערה. בנוסף, למדתי טיפול זוגי במכון ברקאי וכיום אני בתהליך הסמכה מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
הטיפול מתקיים בקליניקה או באופן מקוון, בהתאם לצורך ולהתאמה.
גם אנשים עם ביטחון עצמי מפחדים לפעמים.
גם הם נעלבים.
גם הם חווים דחייה ולא תמיד יודעים מה לומר.
ההבדל הוא אולי לא בהיעדר הפחד, אלא במידת הכוח שאנחנו נותנים לו להחליט עבורנו.
נער יכול להיות ביישן ועדיין לבחור לדבר.
נערה יכולה לחשוש שלא יאהבו אותה ועדיין להעז להיות היא עצמה.
ביטחון עצמי אינו חייב להיות התחושה שאני הכי טוב.
לפעמים הוא מתחיל מהמחשבה שאני לא חייב להיות הכי טוב כדי שיהיה לי מקום.
אם אתם מרגישים שהבן או הבת שלכם נמנעים מדברים שהם רוצים לעשות, מתקשים ליצור קשרים, מפחדים להביע את עצמם או מתמודדים עם תחושה מתמשכת שהם אינם מספיק טובים, אתם מוזמנים לפנות אליי לשיחת היכרות.
נוכל להבין יחד מה עומד מאחורי הקושי ולבדוק האם טיפול רגשי או הדרכת הורים יכולים להתאים.
אפרת אייכבאום
עובדת סוציאלית קלינית (M.SW)
פסיכותרפיה למבוגרים ובני נוער